נראה שכן..
מקפיץ את הנוסחה לנוחיותי:
1. זו המשוואה - עדיין אין לנו נוסחה
2. כל מה שמהשוואה אומרת לנו היא שאנחנו משווים את T ל-H.
האם T מייצג "שורה"?
רמז: תחזור שוב להגדרה של T ותבדוק.
לא.
T הוגדר להיות מספר השורה הראשונה בגיליון.
H הוגדר להיות מספר השורה הנוכחית.
יותר הגיוני (T זה מספר השורה הראשונה
עם נתונים בטבלה ולא השורה הראשונה
בגיליון).
-(תנאי) האם מספר השורה הראשונה בגיליון =? מספר השורה הנוכחית.
נכון מאוד.
מה ההבדל בין התנאי הזה לבין התנאי הקודם שרשמת ועליו הערתי?
-האם השורה הנוכחית היא השורה הראשונה שמציגה נתונים בגיליון.
הכוונה שלך מאותו הסוג היא ששניהם מייצגים מספר של שורה (אחד את הראשונה והשני את הנוכחית)?
נכון.
לא ניתן להשוות "מספר" ל-"שורה".
זה כמו לנסות להשוות "קיר" ל-"צינור" או "חביתה" ל-"מלפפון".
איך זה קשור למה שאני לומד?
אתה ניסית להגדיר את התנאי כ-"אם 2 אז הפקדה ראשונה אחרת הפקדה חודשית".
הדבר משול ל-"אם שמש אז תכין סטייקים אחרת תכין דגים".
תשים לב שהבדיקה שהוגדרה ע"י המילה "שמש" היא חסרת היגיון - מה בדיוק אנחנו בודקים כאן? "שמש" מה????
גם אם נהפוך אותה לבדיקה הגיונית כמו למשל:
"אם השמש זורחת במזרח אז תכין סטייקים אחרת תכין דגים"
זה עדיין מבלבל ומיותר כי זה שקול להנחיה הפשוטה:
"תכין סטייקים"
כמו שאנחנו לא רוצים לבלבל את העובד עם הנחיות חסרות היגיון שלא יכולות להתממש כך אנחנו לא רוצים לבלבל את מי שעובד על האקסל
כולנו
תמיד יכולים יותר
אני מרגיש שאני צריך לחיות כי אתה לא יודע מה יהיה מחר..
כשאני רואה את אותם האנשים אני מרגיש שאני צריך לוודא שיהיה לי ממה לחיות מחר כי אני לא יודע מה יהיה מחר
מכיר את הביטוי "חיים רק פעם אחת"?
לרוב אנשים משתמשים בו בשביל לומר "תחיה היום על חשבון המחר כי חיים רק פעם אחת".
הבעיה היא שהוא עובד גם הפוך "אם בזבזת הכל היום ולא חסכת כלום למחר אז כשיגיע מחר אתה לא תוכל לתקן את הנזק כי חיים רק פעם אחת"...
מה התירוץ שלי לא לעבוד קשה יותר אם אני יודע מה יקרה במידה ולא אתאמץ מספיק?
התירוץ הוא שאתה לא יודע מה יקרה גם אם תתאמץ וגם אם לא.
אנחנו יכולים לתכנן תכניות אבל בסוף הדברים יכולים להתהפך ולא לעבוד לפי התכניות.
אני באופן אישי מעדיף לחיות היום בצורה שנוחה לי ובמקביל לוודא שאני נוקט בפעולות שצפויות לאפשר לי לחיות גם מחר בצורה שנוחה לי.
בסופו של דבר מדובר כל על איזון - מעין קרב איגרוף של אני הצעיר מול אני המבוגר.
אני הצעיר יותר חזק, נותן אגרופים יותר כואבים ומסוגל לספוג אגרופים בלי נזקים בלתי-הפיכים.
אני המבוגר הרבה יותר חלש, נותן אגרופים יותר חלשים ועלול להתפרק מאגרופים בצורה שלא ניתנת לריפוי.
זו אנלוגיה מושלמת ליחס שבין "להשקיע היום בשביל שיהיה לי מחר" לבין "להשתמש היום על חשבון המחר".
* כל שקל שאני משקיע היום צובר רווחים ועם תשואה של 10% בשנה צפוי להפוך ל-16 שח בעוד 30 שנה.
* כל שקל שאני מבזבז היום גורע ממני 16 שקלים בעוד 30 שנה.
באנלוגיה של האיגרוף:
* כל אגרוף אני מוכן לחטוף היום כואב ברמה 1
* כל אגרוף שאני אתן ל-"אני המבוגר" יכאב ברמה 16
ועכשיו נשאלת השאלה הקשה באמת:
כמה אגרופים אני מוכן לחטוף היום במקום לתת אותם ל-"אני המבוגר"?
מבחינה "מתמטית" אני אמור לספוג 15 אגרופים על כל אגרוף שאני נותן רק בשביל להיות תיקו...
לא קרב הוגן אבל "חיים רק פעם אחת" ואת התוצאות רואים בסוף...
אני אגלה לך סוד: כבר קנית את החופש שלך.
קניית החופש היא מנטלית ולא פיננסית.
אדם יכול להיות חופשי ומאושר כשכיר עם שכר מינימום וחברו יהיה בדיכאון וירגיש שהוא כלוא בכלוב של זהב עם משכורת עתק.
הפער המרכזי ביניהם הוא
חשיבתי ולא פיננסי.
כל עוד אתה תסגל לעצמך חשיבה חיובית על החיים, אתה תהיה חופשי ומאושר.
ביהדות יש תפילה שנקראת "מודה אני" ואנחנו מחונכים לומר אותה כל פעם שאנחנו מתעוררים משינה.
בתפילה הזו אנחנו "מודים לאל" על כך שהתעוררנו בכלל...
שים לרגע את האמונה באל בצד ותנסה להרגיל את עצמך למצוא לפחות משהו אחד שאתה רוצה להודות עליו בכל בוקר כשאתה פותח את העיניים.
אני מבטיח לך שרק מעצם ההודיה הזו אתה תשדרג את מצב הרוח שלך לשארית היום
בגדול, ככל שאנחנו מכירים בדברים החיוביים שקורים לנו בחיים (מוצאים סיבות לומר תודה) כך אנחנו יותר מאושרים בחיים.
תעשה לעצמך תרגיל:
1. תמצא משהו שאתה
מאוד משמח שקרה לך (אולי שנחשפת לעולם ההשקעות? אולי פגשת מישהו בחייך שתרם לך המון? תמצא מה שנכון לך).
2. תעמוד מול המראה ותומר "תודה שקרה XYZ" על אותו הדבר.
3.
תוך כדי (לא לפני/אחרי!) שאתה אומר את אותו משפט הודיה
תנסה לכעוס
אם בחרת משהו שבאמת משמח אותך אתה לא תצליח לכעוס
אנומליה
חורג מהנורמה, סוטה מהמקובל
בהקשר של הציטוט:
יש לכולנו המון כשלונות בחיים אבל מדי פעם מגיעה גם הצלחה - היא החריג שבנוף.
ההבדל בין המצליחנים/מאושרים לבין המפסידנים/דכאוניים הוא היכולת לזהות את ההצלחה ולא להיצמד לרצף הכשלונות.
את הרשתות החברתיות מחקתי מהמכשיר הנייד שלי כדי להתרכז בדברים יותר פרודקטיביים.
גם אני - זה היה חתיכת בזבוז זמן משווע שלא הועיל לי במאומה.
יש חסרונות כמו למשל חוסר תקשורת עם אנשים.
יש אנשים שעדיף לא לתקשר איתם.
ישנם המון מחקרים התנהגותיים שמראים שאנשים נהיים יותר ויותר דומים לאנשים שהם מתקשרים אתם באופן קבוע.
אני מאוד אהבתי את
המחקר הזה למשל:
הוא מתחיל עם הציטוט הזה (הדגשה שלי):
Many behavioral phenomena have been found to spread interpersonally through social networks, in a manner similar to infectious diseases
"תופעות התנהוגתיות מתפשטות במדיה החברתית כמו מחלה מדבקת"
בהמשך יש גם התייחסות להשמנת יתר:
We find that the current rate of becoming obese is 2 per year and increases by 0.5 percentage points for each obese social contact
"על כל איש קשר שסובל מהשמנת יתר שמתווסף למעגל החברתי הסיכוי של האינדיבידואל לפתח השמנת יתר עולה ב-0.5%"
תוסיף 200 אנשי קשר שסובלים מהשמנת יתר ונראה אותך נשאר רזה

(לא ככה עובדים אחוזים אבל הבנת את הפואנטה).
טוני רובינס גם מדבר הרבה על החשיבות לשמר תקשורת עם אנשים שמוסיפים ערך חיובי ולנתק את קווי התקשורת עם אנשים שמרחיקים את האדם מהמטרות שהוא הציב לעצמו.
הזמן שאני מבזבז באפליקציות האלה לא שווה את זה.
בהחלט!
הבעיה היא מהמחשב

. אבל זו לא באמת בעיה כי אם אני רוצה אני אשלוט בזה, כנראה שאני לא באמת רוצה.
גם במחשב ניתקתי אותם

ה-"רשת החברתית" היחידה שאני חבר בה כרגע היא הבלוג והפורום וכאן יש אנשים איכותיים ביותר שתקשורת איתם מועילה לי לאין ערוך.
מעולה - זה אומר שאתה גם יכול לפתור את זה (אם רק תרצה כמובן)
תודה על התרגיל!
באמת אנסה לעשות את זה בסיטואציות נוספות שאפגוש.
בשמחה.
מניסיון אישי: קשה מאוד ליישם בזמן אמת אבל עם הזמן זה נהיה יותר ויותר טבעי וקל.