אנחנו גולשים לפילוסופיית הורות ולא לעניינים כלכליים אז אסכם את העניין, מבחינתי לפחות:
יהיו שני תיקים.
תיק אחד עם סכומים משמעותיים מאוד ואליו נזרים כל חודש סכום קבוע לשלושה עשורים הקרובים לפחות. תיק זה, יחד עם דוק תיעודי, יקבלו באמצע החיים שלהם לאחר שיהיו מבוססים בחייהם, עם מקצוע, בתקווה גם השכלה גבוהה ולאחר שנדע שהתזרים שיצרנו עבורם לא ילך להימורים, סמים או סחר בנשק.
לגבי התגובה האחרונה שלך - לא התוצאה הסופית של התיק נפגעת. לדעתנו, התוצאה הסופית של הילד נפגעת.
אנחנו לא רוצים שהם ידעו שיש להם סכום נאה שמוכן להם לנחות עליו אם לא יסתדר להם כך או אחרת בחיים.
יש להם רק את עצמם ושני הורים שיעזרו בכל צורה. גם, אבל ממש לא רק, כספית, לפי ראות עינינו. נקנה להם חינוך והשכלה והשאר תלוי בהם.
הפילוסופיה ההורית שלנו (כרגע) מושתת באספקט הפיננסי כפי שחינכו אותנו- להישען על עצמנו בלבד.
אין סירות הצלה, אין לקחת פסק זמן מהחיים ובינתיים אמאבא מממנים להם חיפוש עצמי. כך בתקווה נגדל ילדים מוצלחים ועצמאיים ולא ילדים עצלנים ובינוניים מינוס.
לכן יהיה עוד תיק עם סכומים צנועים שממנו ילמדו כל הדרך, מתחילתו, איך להתנהל ויראו איך הוא צומח.
תיק לימודי זה יוקם מגיל צעיר בתחילת העשרה שלהם ויראו אותו, יבצעו בו פעולות חודשיות, יגזרו ממנו גרפים וכו׳ כל שנה.
הם לא ילמדו יותר מלראות שני תיקים מאשר לראות תיק אחד, אז אני לא מצליחה להבין את הקושי שהעלת.
מקווה שעכשיו זה מובן.