מכניס אותי ללחץ רק מלחשוב על זה
למה?
מה רע בלסנן את הדאו ג'ונס?
או את מדד אצולות הדיבידנדים?
אז יהיו פחות מניות בסינון ונתפשר על עוד כמה קריטריונים אבל בטווח הארוך זה עדיין צפוי להיות מאוד רווחי.
האם לדעתך צריכים לתכנן את זה כבר עכשיו?
אתה לא רוצה להיות מופתע ברגע האמת.
אני תכננתי זאת הרבה לפני מותו של דויד פיש ז"ל ולכן כשהוא מת מה שהטריד אותו זה מותו של האיש ולא היעלמותה של הרשימה.
אם לא כדאי להגיע לגשר קודם ואז נעבור אותו (בע"ה בהצלחה)?
אם יודעים שיש גשר חבלים בדרך אז לא עדיף לבדוק מראש איפה ניתן להשיג חבל חלופי באזור במידה ונצטרך להחליף את אחד החבלים?
גם כאן אתה לא צריך לייצר את הפתרון מראש (לסחוב את החבל אתך) אבל רצוי לדעת מה הפתרון שנרצה להשתמש בו ואיפה ניתן להשיג את הכלים הנדרשים (איפה אפשר להשיג את החבל אם נצטרך).
להגיע לגשר קרוע ולא לדעת איפה יש חבל זה מתכון לטיול אבוד.
אם נתחיל לתכנן פתרונות לבעיות עוד לפני שהן קרו - מתי נצליח באמת לחיות?
זה לא במקום.
האם אתה חושב שאני לא יושב במסעדה עם המשפחה רק בגלל שפעם החלטתי מה לעשות אם לא יפרסמו יותר את רשימת האלופות?
כשמתבססים על משהו צריך להבין מה עושים אם הוא לא יתפקד - סוג של תכנית גיבוי.
* אם הרכב של אדם לא יתפקד ביום שבו יש לו פגישת עסקים קריטית - לא עדיף לדעת מראש איך ניתן להשיג מונית בהתראה מיידית?
* אם מתכננים נסיעה בינעירונית בתחבורה ציבורית - לא עדיף לדעת עוד לפני שיוצאים מהבית מה תדירות האוטובוסים שהולכים לעלות אליהם?
* אם מגלים שתדירות אחד האוטובוסים היא של פעם ביותר משעה - לא עדיף לדעת מראש מה המסלול האלטרנטיבי במידה והגענו לתחנה ובדיוק ראינו את האוטובוס חולף מול עינינו?
* אם מתכננים מסיבת יום הולדת ומי שהועסק לצורך העסקת הילדים לא מגיע - לא עדיף לתכנן פעילות קצרה מראש שלא דורשת הרבה מאמץ אבל יכולה לייצר תעסוקה לזאטוטים?
חיים רק פעם אחת וזה אומר:
* הרכב נתקע - אם לא בדקתי מראש מאיפה אני יכול להשיג מונית בהתראה מיידית אז הפסדתי את פגישת העסקים הקריטית
* הנסיעה הבינעירונית לקחת לי 3 שעות יותר מהמתוכנן כי לא ידעתי מה תדירות האוטובוסים ובמקום לעלות על אוטובוס חלופי, חיכיתי לשני אוטובוסים שונים יותר משעה בתחנות שלהם
* מפעיל הילדים לא הגיע ומכיוון שלא הכנתי פעילות לילדים אז במקום מסיבת יום הולדת משמחת היה כאוס מוחלט ומורט עצבים שיזכר לשנים רבות
כל אחד יחליט לעצמו מה הדברים שהוא רוצה לתכנן מראש ומה הדברים שלא.
לעניות דעתי הדברים הקריטיים בחיים שיש להם יכולת השפעה דרסטית על האינדיבידואל מצדיקים זמן מחשבה שבו האדם יחליט מה הוא יעשה במקרים שונים.
כמובן שאי אפשר לכסות את כל המקרים האפשריים אבל עדיף לכסות את מה שאפשר מאשר לא לכסות כלום כי "אי אפשר לכסות את הכל"...
מה הטריגר שגרם לך להתחיל לתכנן מה תעשה שתגיע לגשר?
ההבנה שאני מתבסס על משהו שיכול לא להתממש.
אנשים מתים.
אנשים מחליטים להפסיק לעשות דברים שהם עשו בעבר.
דויד פיש הלך לעולמו כמעט בן 70.
אני בספק רב אם היה אדם אחד בכדור הארץ שבאמת האמין שדויד פיש ימשיך לפרסם את רשימת האלופות ולהנגיש אותה לציבור בחינם למשך יותר מ-50 שנה אז למה לחכות עוד 50 שנה בשביל לתכנן מה לעשות אם זה יקרה?
אנשים מתים בהפתעה כך שגם אם הוא היה בן 20 הייתי מתכנן מה לעשות במידה והוא לא יהיה כאן יותר.
האם תיכננת גם את העריקה של היורש (ג'סטין לאו)? ומה עם היורש של היורש... אם כך אין לדבר סוף
זה אותו התכנון בדיוק - אין הבדל.
התכנון הוא "מה לעשות אם אין רשימה יותר" - ממש לא מעניין אותי מה שמו של האדם האחרון שפרסם רשימה
רציתי להוסיף את זה כאופציה רביעית לרשימה שכתבת למעלה, אבל כבר הרסת לי את הבדיחה
אני חושב שזה די עצוב אבל לאותם אנשים פשוט לא היתה הפסיכולוגיה המתאימה להשקעות תזרימיות (רמז: הם היו עסוקים בלהשוות שווי בטווח הקצר).
