היי דעת,
דבר ראשון רציתי להודות לך, כי בזכות התגובות שלך בפורום הסולידית ובזכות הבלוג הזה התחלתי להשקיע במניות דיבידנד (לפני בערך 5 שנים).
מלכתחילה לא הייתי ממש פעיל בפורום, אבל הייתי עוקב באופן דיי קבוע אחרי מה שמתפרסם פה ומדי פעם מגיב קצת, אך בשנה שנתיים האחרונות לא ממש יצא לי להיכנס לפה.
אבל נצרב בי הרושם שאתה בנאדם שקול שמחזיק בהרבה ידע בעל ערך, ומבחינתי התשובות שלך הם מעמיקות ומבוססות (שזאת הסיבה שבגללה הגעתי לפורום הזה).
אני זוכר שדיברת על כך שאתה לא מוכר מניות גם אם התנאים השתנו לרעה, וגם במקרה של הפסקת הדיבידנד.
עד המשבר של 2022 החזקתי באותה דעה שלא צריך להוציא מניות מהתיק, גם אם יש הרעה בתנאים של הדיבידנד, אבל עם העלאת הריבית והמשבר שהגיע איתו לשווקים ראיתי שתשואת הדיבידנד שצפיתי לקבל דיי נפגעה, והחלטתי שזאת הזדמנות לשנות קצת החזקות (למשל מניות שהאחוז העלאת הדיבידנד שלהם התחיל לרדת משמעותית יצאו מהתיק).
רציתי לדעת מה היו התובנות שלך, אם היו, מהמשבר האחרון והאם זה שינה משהו באסטרטגית ניהול התיקים האישיים שלך?
אני אעריך מאוד אם תחליט לתת תשובה, אבל מודע לזה שאין לי איזושהי זכות לקבל תשובה בתור סתם עוד אדם אנונימי בפורום.
ואני מזמין גם את משתתפי הפורום לשתף ממחשבותיהם ובשמחה אשתף מהתובנות שלי.
תודה
כל הכבוד לך לא רק שיישמת אלא שלא חיכית הרבה בין הלימוד לבין היישום!
אין לך מושג כמה זה נדיר שאנשים מסכימים ללמוד את הנושא, קל וחומר להתחיל וליישם את החומר ברמה המעשית מהר מאוד.
אכן.
בתחילת הדרך שלי נקטתי בגישת "למכור אם אין דיבידנד גדל" אבל ככל שנחשפתי יותר להיסטוריה של החברות ושל משקיעי דיבידנדים אחרים, גיליתי שזה לא יותר מאשר הטלת מטבע ו/או זריקת קוביה.
אני לא הצלחתי לשכנע את עצמי שיש במכירה שכזו תועלת פיננסית.
לעומת זאת אני יודע שלמכירה שכזו (ולמעקב שנדרש בשביל לבצע אותה) מתלווה סיכון פסיכולוגי משמעותי ביותר.
מסיבות אלו אני עברתי לגישת "קנה ואל תגע לנצח".
לפי הגישה הזו אתה מוכר חברות שנמצאות בשפל (עברו עליהן כמה שנים קשות) בשביל לקנות חברות אחרות שנמצאות בשיא (עברו עליהן כמה שנים מוצלחות).
זו גישה שמובילה לקניה ביוקר ומכירה בזול.
בשוק ההון ברמה ההיסטורית נראתה תופעה שבה החברות שבשפל כקבוצה משתפרות ומייצרות תוצאות טובות יותר.
לעומת זאת החברות שבשיא כקבוצה מגיעות לתקופת שפל ומייצרות תוצאות פחות אטרקטיביות.
קנה-ושכח מוודא שאתה תהיה שם כשהחברות יתאוששו (נכנסים אחרי הירידות ונשארים אחרי העליות).
קנה-ומכור מוודא שאתה תהיה שם כשהחברות יתדרדרו (נכנסים אחרי העליות ומוכרים אחרי הירידות).
בשוק ההון ברמה ההיסטורית נראתה תופעה שבה החברות שבשפל כקבוצה משתפרות ומייצרות תוצאות טובות יותר.
לעומת זאת החברות שבשיא כקבוצה מגיעות לתקופת שפל ומייצרות תוצאות פחות אטרקטיביות.
כיוון שאני לא משקיע בכל החברות כקבוצה, אלא כחברות בודדות, אני צריך לקחת בחשבון שיש לי סיכוי גבוה לקנות דווקא את הלא מצליחות בקבוצה.
ולכן אני בוחר להכיר בזה ולנסות להגיע ליעד שלי, שהוא העלאת דיבידנד כוללת של 10%, ע"י הוצאה של "משקולות" גם אם בדיעבד הם זמניות.
והכנסה של חברות שכן עומדות ביעד באותה נקודת זמן, ועם צפי יציב.
ואני לא שוכח את ה"נתון"\אימרה שבסוף רוב התשואה (דיבידנד) תגיע מחברות שהן מעל הממוצע במרבית המוחלטת של הזמן, ואם יש לי אחת כזאת בתיק, אז אני צופה שאני גם אגדיל את האחזקות שלי בה לאורך זמן עם ההוצאה של החברות המשתרכות מאחור, ופיזור חלק מהכסף על המובילות.
אין לי איזה מחקר או סטטיסטיקה שאני יכול להתבסס עליה, זאת הלוגיקה שאני עובד איתה עכשיו.
ההסתכלות על השוק גורמת לנזק פסיכולוגי בעוד המכירה גורמת לנזק פיננסי.
בשביל לקבל את התשואות של השוק צריך להישאר בו גם כשהוא יורד בלי לצאת וזה לא עובד אם מוכרים:
דווקא כמי שרוכש חברות בודדות יש לך סיכוי יותר גבוה למכוראת המוצלחות בקבוצה (בראי הבדיעבד) ברגע הלא נכון.
למשל:
כשאני עוד ניסיתי לתזמן את השוק ורציתי לקנות את JNJ המחיר שלה היה מעל 100.
אני החלטתי ש-100 זה יקר אבל אני אקנה ב-95 (ונתתי הוראה עומדת שכזו).
במניות ירדו עד 96~98 ומשם עלו בלי לחזור.
מה שאתה מתאר זה מכירה בירידה לכיון ה-96~98 וזה טיפה יותר גרוע מאי-הרכישה שלי כי אתה נאלץ לשלם מסים במכירה ואני לא צריך לשלם מסים ברכישה.
בסוף ניסיון התזמון שלי הוביל לכך שאני רכשתי במחיר של מעל 130 במקום ב~100 כך שהפסדתי הרבה יותר מ-30% (לא לשכוח דיבידנדים והשקעתם מחדש!) בגלל שחשבתי שאני יודע יותר טוב מכולם.
המשמעות של זה היא שמבחן ״היסטוריית הדיבידנדים״ הוא רק קריטריון כניסה לתיק ולא קריטריון סינכרוני להישארות בו.
נראה לי שכתוצאה מכך, בחלוף השנים, התיק הופך יותר ויותר מתיק של חברות שמחלקות כרגע דיבידנד שעומד בקריטריונים שלך, לתיק של חברות שפעם בהיסטוריה שלהן הן חילקו דיבידנד שעמד בקריטריונים שלך.
ולפחות תיאורטית, קיים חשש שככל שהזמן חולף ועימו באים והולכים המשברים הכלליים והנקודתיים, התיק יכיל פחות ופחות חברות שעדיין עומדות בקריטריונים הראשוניים, ולכן גם פחות ופחות מובטח מבחינת יציבות הדיבידנדים שהוא מפיק.
נראה לי שכתוצאה מכך, בחלוף השנים, התיק הופך יותר ויותר מתיק של חברות שמחלקות כרגע דיבידנד שעומד בקריטריונים שלך, לתיק של חברות שפעם בהיסטוריה שלהן הן חילקו דיבידנד שעמד בקריטריונים שלך.
אני לא כל כך מסכים עם הסברה הזו.
קרן וויה היא דוגמא קלאסית לאי-נכונותה בראי ההיסטוריה.
הקרן התחילה עם 30 חברות ואחרי כמעט 100 שנה 28 נעלמו ו-33 אחרות החליפו את מקומן בלי שמנהלי הקרן מכרו אחזקות ו/או קנו החזקות חדשות.
ולפחות תיאורטית, קיים חשש שככל שהזמן חולף ועימו באים והולכים המשברים הכלליים והנקודתיים, התיק יכיל פחות ופחות חברות שעדיין עומדות בקריטריונים הראשוניים, ולכן גם פחות ופחות מובטח מבחינת יציבות הדיבידנדים שהוא מפיק.
לא באמת.
צריך להבין שגם אם נתעלם מהתפצלויות (כמו בקרן וויה) אז אפילו בשלב המשיכה (שבו אני באופן אישי נמצא) יש יותר דיבידנדים ממה שאנחנו צורכים ואת יתרת הדיבידנדים הללו אנחנו משקיעים בחברות אחרות כך שהתיק תמיד גדל ומכיל עוד ועוד חברות שהם "כרגע מעולות" גם אם הן לא היו קיימות פעם.
התנהגות זו משפרת את שרידות התיק לעומת קרן בסגנון וויה שכבר הוכיחה את עצמה מלפני שכל מי שאני מכיר באופן אישי נולד.
מותר להעביר ביקורת.
כן ישנה ציפיה שהיא תועבר בצורה בונה ומכבדת.
נ.ב.
סיפור חיי רונלד ריד וההון שהוא הוריש אחרי מותו גם מחזק את הטענה הזו.
עובד ניקיון שהרוויח שכר מינימום הצליח להוריש תיק השקעות בשווי של 8 מיליון דולר שכלל בתוכו תיעוד למניות של חברות שהוחזקו עד לפשיטת רגל מוחלטת וללא מכירות בדרך.
אבל זה בדיוק מה שעושים משקיעי הנדל"ן עם דירות להשקעה באתונה... תשואת חסר שפסיכולוגית נותנת תחושת בטחון ושגשוג...
המטרה היא תשואה טובה או שינה טובה ? כי יש אנשים שישנו טוב גם על הטיטאניק בזמן שאחרים רצים לספינות ההצלה
המטרה המשנית היא להשיג תשואה טובה בלי לפגוע בשינה הטובה.
לעבוד על עצמנו בשביל להרוויח תשואת חסר זה עדיין עדיף מאשר לא להשקיע בכלל אבל אפשר ללמוד ולהשקיע בצורה טובה יותר כך שמקבלים תשואה טובה יותר ביחד לשינה הטובה.
ווקא כמי שרוכש חברות בודדות יש לך סיכוי יותר גבוה למכוראת המוצלחות בקבוצה (בראי הבדיעבד) ברגע הלא נכון.
למשל:
כשאני עוד ניסיתי לתזמן את השוק ורציתי לקנות את JNJ המחיר שלה היה מעל 100.
אני החלטתי ש-100 זה יקר אבל אני אקנה ב-95 (ונתתי הוראה עומדת שכזו).
במניות ירדו עד 96~98 ומשם עלו בלי לחזור.
אני מדבר על אחוזי העלאת דיבידנד, הם לאו דווקא קשורים למחיר המניה, אם השינוי הוא כתוצאה מה שהשוק חושב ולא כתוצאה ממשהו פונדמנטלי עם המניה, אז לא בטוח שזה מקרה שבו הגדרתי שהמניה תימכר.
בסוף את יכול להסתכל על זה באותו אופן שבוא אתה בוחר מניות לתיק, האם התשואה הייתה יותר טוב עם בכל משבר היית בודק אם כל החברות עדיין עומדות בקריטריונים? אם יש חברות שחתכו או הפסיקו את הדיבידנד, אז מוכר אותן ומכניס במקומן חברות שמחלקות את אותו כמות דיבידנד אבל גם עומדות בקריטריונים. (אפשר גם לספוג פגיעה קטנה בדיבידנד על מנת להכניס חברות "יציבות" יותר מבחינת דיבידנד)
מכירה של אחת "שירדה שירדה ביחס לשוק" בשביל לקנות אחרת "שעלתה ביחס לשוק" היסטורית הובילה לתוצאה גרועה מהתוצאה של השוק.
תזכור: תשואת השוק מתבססת על כך שקנית את הכלבלי למכור בכלל וללא תזמונים.
הגישה שהוצעה לפי תנאיה מבצעת מכירה רק של חברות שנמצאות בנקודה נמוכה (הן הרי החברות הפחות טובות שאתה לא רוצה להמשיך ולהחזיק בהן) ובמקומן לרכוש חברות שנמצאות בנקודה גבוהה (הרי הן החברות שהרוויחו הרבה בעבר הקרוב ולכן אתה רוצה לרכוש אותן).
גישה שכזו לא הצליחה מעולם בראי ההיסטוריה.
כשמשקיעים רואים שהחברה לא מצליחה להגדיל את הדיבידנד, מה לדעתך קורה להם?
1. הם מקבלים אמון בחברה ורצים לרכוש עוד הרבה מניות
2. הם מאבדים אמון בחברה ורצים למכור את מה שכבר יש להם
רמז: ההצעה שהצגת היא בפועל #2....
מכיוון שהציבור כבר איבד את האמון בחברה עוד לפני שאתה שמעת על כך אז מחיר המניה ישקף זאת עוד לפני שבאת למכור/לקנות.
שלא יהיו ספקות: הגישה שהוצגה מייצגת גישת תזמון שוק ותו לאו.
אם אתה תדע לתזמן את השוק יותר טוב משאר האנשים בעתיד אז אין סיבה שלא תעשה זאת.
הבעיה היא שבהווה אתה לא יודע מה אתה תדע בעתיד וכאן בדיוק תמונה המלכודת.
בראי ההיסטוריה זה לא עבד לרוב האנשים.
בראי ההיסטוריה היו בודדים שזה כן עבד להם.
אני לא יודע אם בעוד 20 שנה אתה תכנס לראי ההיסטוריה של הרוב או של המיעוט.
ממש לא.
יש פער עצום בין "מה אני קונה היום" לבין "בו ונמכור את מה שקניתי אתמול בשביל לקנות משהו אחר היום".
בגישה שבה אני נוקט, לא יכול להיות מצב שבו אני אמכור בשפל מניה שבעתיד אני ארכוש שוב במחיר גבוה בהרבה (מהסיבה הפשוטה שאני לא מוכר בכלל).
בגישה שהצגת המצב הזה צפוי לקרות די הרבה פעמים בטווח השקעה של עשורים.
לצורך ההמחשה:
וועדת ההשקעות של ה-SP500 גם מקבלת החלטות "מכירה/קניה" על בסיס רבעוני.
ג'רמי סיגל הראה שהחברות שוועדת ההשקעות מחליטה "למכור" מניבות תוצאות טובות יותר מאשר החברות שהיא החליטה "לקנות" במקומן (ראה "SP500 המקורי מול המתעדכן" או "החברה שיצאו מהמדד מול החברות שהחליפו אותן").
אם אתה חושב שאתה מסוגל להגיע לתובנות יותר טובות מהם אז מקומך בניהול קרן גידור - אתה תגרוף שם רווחי עתק למשקיעים ודמי ניהול עצומים עבור משפחתך
אני מאחל לך שבעוד 40 שנה השם וורן באפט יתחלף בשמו של @Mon35
אני לא יודע מה אתה יודע ואילו תובנות יש לך לגבי העתיד.
אני יודע רק להעיד על עצמי שאני לא יודע יותר טוב מהם.
בכל פעם שמוכרים צריך להיות צודקים לא רק במה שמוכרים אלא גם במה שקונים במקום וזה משחק מאוד קשה.
אני באופן אישי לא יודע לשחק את המשחק הזה בהצלחה ואני תמיד פיקששתי או בבחירת המכירה או בבחירת הרכישה החלופית (ולא מעט פעמים פקששתי בשניהם...).
התובנה שאני לא יודע לנצח במשחק הזה הובילה אותי לבחור משחק אחר שבו אני כן יודע לנצח - משחק ה-"לא לגעת".
לשמחתי הרבה, התוצאות של משחק ה-"לא לגעת" הן הרבה יותר טובות ממה שדמיינתי שהם יהיו
לא.
אפילו וועדת ההשקעות של ה-SP500 פגעה בתשואות של המדד בגלל שהיא כל הזמן בודקת את הקריטריונים ומבצעת החלפות.
הקרן של וויה לעומתה לא שיחקה את המשחקים הללו ולא בדקה את הקריטריונים בכלל במשך כמעט 100 שנה ועדיין היא מצליחה לעקוף את המדד.
אם יש חברות שחתכו או הפסיקו את הדיבידנד, אז מוכר אותן ומכניס במקומן חברות שמחלקות את אותו כמות דיבידנד אבל גם עומדות בקריטריונים. (אפשר גם לספוג פגיעה קטנה בדיבידנד על מנת להכניס חברות "יציבות" יותר מבחינת דיבידנד)
זה בדיוק המכירה במחיר נמוך בשביל לקנות מניה שמחירה גבוה.
כל חברה שפגעה בדיבידנד יכולה להתאושש ובשביל שהבחירה הזו תשתלם צריכים להתקיים שני דברים:
1. החברה שבשיא (שנרכשת) צריכה לצמוח יותר מהר מההתאוששות של החברה שפגעה בדיבידנד
2. הפער בין הצמיחה של החברה שכבר נמצאת בשיא לבין ההתאוששות של חברה שנמצאת בשפל (החברה שאתה מוכר) צריך להיות כל כך גדול כך שהוא צריך לפצות על הנזק הפיננסי מהמכירה (גם בדמות דיבידנדים, גם בדמות עליית ערך וגם בשקלול מיסוי ועמלות)
ההיסטוריה מראה שלרוב כשהציבור מוכר חברה היא יורדת הרבה מעבר לפגיעה בשווי של החברה וכשהציבור נרגע אז התמחור שלה חוזר להיות מאוזן וזה מגולם בהתאוששות מהירה של מחיר המניה (לא בהכרח מהירה במונחי זמן אלא במונחי אחוזים).
זו טעות קריטית.
אם אתה רוצה להתעלם משווי התיק בכלל אז יש לי הצעה בשבילך:
בוא וננפיק מניות בכורה מיוחדות על בסיס בלוג דיבידעת.
בהנפקה מחיר כל מניית בכורה יהיה 100 שח עם התחייבות לדיבידנד של 9% בשנה (זו הרי מניית בכורה..).
בנוסף אני אגדיל ואתחייב לחלק לך את הדיבידנד במשך לפחות 10 שנים.
כמה מניות בכורה כאלו עם התחייבות ל-9% תשואת דיבידנד אתה רוצה לקנות?
כמובן שאחרי 9 שנים אני אכריז שאין יותר ולא יהיו לעולם חלוקות דיבידנד נוספות וברגע אחד השווי של מניות הבכורה יהיה 0 עגול כך שלא יהיה לך למי למכור אותן.
התעלמות מהשווי בטווח הארוך היא ממש לא החלטה נבונה.
