המוטיבציה לחלוקת ההון בין חברות שונות (איזון), נובעת מהסיכוי לפגיעה בדיבידנד על ידי חברה בודדת
נכון אבל המוטיבציה הזו לא מכתיבה את "יחס החלוקה".
"יחס החלוקה" בין החברות השונות מוכתב ע"י סיכון אחר לגמרי: הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בתזרים של המשקיע בהינתן התממשות הסיכון "בחברה עם התזרים הגדול ביותר" (תשים לב שהיא יכולה להיות החברה עם תשואת הדיבידנד הנמוכה ביותר... גדול = דולרים, נמוך = אחוזים).
הקצוות הינן: תזרים שאינו מכסה את ההוצאות בהווה , אבל עם צפי לגדילת ערך משמעותית מצד אחד. או תזרים (שמורכב ממנעד מניות בטווח הבטוח), שהוא גבוה יותר מהאופציה הקודמת, עם גדילת ערך נמוכה יותר מהאופציה הקודמת. הכל ממניות שעברו סינון, בטווח הבטוח של עד פי 1.5.
מבחינתי אלו לא הקצוות.
אני שוב חוזר: אם הפער בין "אפשר לצאת לפנסיה" ל-"אי אפשר לצאת לפנסיה" זה בדיוק הפער של "תשואת הדיבידנד של המדד" לעומת "פי-1.5 מהמדד"
ברכישה הנוכחית אז עצתי היא לחכות עם הפרישה עוד חודש...
כל עוד לא מדובר בפער שנסגר
ברכישה הנוכחית אז זה לא רלוונטי כי אין שום בעיה לרכוש חברות בקצה העליון של הטווח הבטוח וסביר שכאלו ירכשו ברכישות עתידיות גם בלי הגדלת החשיפה התזרימית לרמה לא פרופורציונלית ביחס לשאר התיק.
פשוט בתמהיל שבין 100% מניות שהן בדיוק תשואת המדד, לבין 0% מניות שהן בדיוק תשואת המדד,
זה תמהיל שלא מתקיים במציאות.
מכיוון שהשוק תנודתי, מחירי המניות תנודתיים והמשקיע חוסך ומשקיע לאורך שנים אז בין אם המשקיע מתכנן זאת ובין אם לאו, המשקיע ירכוש גם חברות בקצה העליון וגם חברות בקצה התחתון
של הטווח שהמשקיע הגדיר לעצמו.
אם זה בתוך "הטווח הבטוח" או לא זו כבר החלטה של המשקיע עצמו.
תשים לב שאפילו בתיק דיבידעת נרכשו חברות עם תשואת דיבידנד שהתקרבה לפי-2 מתשואת הדיבידנד של המדד.
זה לא שאני מתעדף ברכישות את החברות עם התשואה הכי נמוכה שאני מוצא ורק אחר כך בודק את שאר הקריטריונים...
תיק דיבידעת מתוחזק כבר כמעט עשור וככזה בוצעו בו רכישות ברחבי "הטווח הבטוח" שהגדרתי עבורו ולא רק במינימום של המינימום.
יש מנעד גם בתוך הטווח הבטוח.
מכיוון שהמשקיע רוכש חברות בכל המנעד הזה במהלך תקופת ההשקעה שלו אז הצפי הוא שסך הרכישות לאורך זמן יתקזז לאזור אמצע המנעד בכל מקרה (כמו שקרה עם תיק דיבידעת כדוגמא שמשוקפת לציבור).
אמת, רק שהושמטה פה, שוב, הסיפא שעלתה לאורך כל השרשור (בתגובות שלי כמובן), שהיא רכישת חברות עם תשואת דיבידנד גבוהה יותר, בתוך גבולות הגזרה הבטוחים , קרי פי 1.5 מתשואת המדד.
אני מתקשה להבין מה הבעיה.
המשקיע יכול להגדיר את "הטווח הבטוח" של עצמו להיות "בדיוק פי-1.5 מהתשואה של המדד" וכך לרכוש רק חברות שמחלקות פי-1.5 מהמדד ובהתאם להמשיך לקבל את אותו הסיכון לפגיעה בדיבידנד מכל חברה בודדת.
לא ברור לי מדוע להחלטה שכזו אמורה להיות השפעה כלשהי על חלוקת ההון בין החברות שכבר נרכשו (וירכשו בעתיד) וכתוצאה מכך על הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בתזרים מחברה בודדת.
ייתכן שזה בדיוק התזרים השולי שבין עצמאות כלכלית ללא.
אני בספק וגם אם כן אז המשקיע עדיין יכול להגביל את הרכישות רק לחברות שהדיבידנד שלהן הוא פי-1.5 מהמדד כל חייו ובכך לוודא שמעולם לא יהיה לו "פער שכזה".
זרקת רעיון. למרות שפה כמובן נפתח סיכון אחר, של לא להיות מושקע בדיוק כשהמניה קפצה ב-20%.
לפי הסיכון שהצגת, אני חושש שהרעיון לא הובן אז אני אסביר שוב.
נניח ומשקיע חוסך 5000 שח בחודש.
אותו משקיע בודק ומגיע למסקנה שאם הוא ירכוש חברה שמחלקת 2% דיבידנד אבל הוא כבר חשוף אל התזרים שלה בצורה לא פרופורציונלית אז הוא יוכל לפרוש
היום בעוד שאם הוא ירכוש חברה שמחלקת רק 1% דיבידנד והחשיפה התזרימית שלו אליה נמוכה אז הוא לא יוכל לפרוש
היום.
במקום שאותו אדם יתעקש על הרכישה של החברה עם התזרים היותר גבוה ולפרוש דווקא
היום עצתי היא לא לקחת סיכונים מיותרים אלא לרכוש דווקא את החברה עם החשיפה התזרימית הנמוכה יותר,
לחכות עוד חודש, להפקיד עוד 5000 שח, לרכוש עוד מניות של עוד חברה שמחלקת רק 1% בחודש הבא ואז
לפרוש בעוד חודש.
אם הדילמה הזו לא נמצאת על השולחן אז אותו משקיע לא נמצא בגבול שתואר.
במלים אחרות: אני מעודד סבלנות על פני הסתכנות מיותרת.
ברור, מזה התחיל השרשור, ואז נשאלת השאלה האם זה סביר, לקחת סיכון כזה , בסיטואציות כאלה.
עצם העובדה שהסיכון קיים ושהמשקיע בכל זאת רוכש מניות מובילה לכך שהמשקיע לוקח את הסיכון הזה על עצמו.
אם המשקיע חושש מהסיכון הזה אז רצוי שהמשקיע יבין שהסבירות היא שהסיכון יתממש בחייו (וככל שחייו מתארכים כך גדל הסיכוי שהסיכון יתממש) ולכן רצוי שהוא ישקול שוב אם מקום ממונו הוא בהשקעה מנייתית או לא.
עולה השאלה האם בסיטואציה כזאת, בטווח הבטוח, להגדיל חשיפה תזרימית במניה אחת מתוך ה-50, היא סיכון סביר או סיכון לא פרופורציונלי להגדרתך.
1. אין קשר ל"סיכון סביר או סיכון לא פרופורציונלי" מכיוון שהסיכון לפגיעה בדיבידנד נותר ללא שינוי
השאלה היא האם התממשות הסיכון תוביל
לנזק לא פרופורציונלי (
הנזק אינו פרופורציונלי,
לא הסיכון עצמו)
2. אני שוב מביע את דעתי שזו שאלה שאינה קשורה לטווח הבטוח ושהניסיון להכריח קשר שכזה מונע ממך מלהגיע לתשובה שמתאימה לך.
לצורך החתירה לתשובה שנכונה עבורך, אני ממליץ לך להגדיר לצורך השאלה את הטווח הבטוח כ-"בדיוק פי-1.5 מהמדד" כך שאין יותר בחירה בין תזרימים שונים.
עכשיו תשאל את עצמך את אותה השאלה בדיוק:
האם אתה מוכן לקחת את הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בתזרים ע"י הקצאת הון גדול יותר לחברה X מאשר לשאר התיק?
לצורך ההמחשה:
נניח ומשקיע מסוגל להתמודד עם פגיעה של 20% מהתזרים שלו ויש לו 10 חברות.
אותו המשקיע יכול לבחור למשל בין ההקצאות הבאות:
1. 10% מההון בכל אחת מ-10 החברות
2. 91% מההון לחברה אחת ו-1% מההון לכל אחת מ-9 החברות האחרות
עבור כל אחת מ-10 החברות קיימת אותה הסבירות לפגיעה בדיבידנד (כולן "בטווח הבטוח") ולכן
מבחינת הסיכון לפגיעה בדיבידנד הן שקולות.
עכשיו נשאלת
שאלה אחרת - מה לגבי הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בתזרים?
במקרה #1 התשובה היא פשוטה: לא משנה איזו חברה תפגע בדיבידנד, המשקיע יאבד 10% מהתזרים שלו ולכן יוכל להתמודד עם הנזק ולהמשיך בחייו ללא בעיות.
במקרה #2 התשובה אינה כל כך פשוטה אלא מתפצלת לשני תתי-מקרים:
2.א': אם החברה שמחלקת למשקיע 91% מהתזרים שלו הפסיקה לחלק דיבידנד אז המשקיע איבד 91% מהתזרים שלו והוא אינו יכול להמשיך ולממן את ההוצאות שהוא התחייב עליהן
2.ב': אם אחת מ-0 החברות האחרות שכל אחת מהן מחלקת למשקיע רק 1% מהתזרים שלו הפסיקה לחלק דיבידנד אז המשקיע איבד 1% מהתזרים שלו ולכן הוא יוכל להתמודד עם הנזק ולהמשיך בחייו ללא בעיות.
השאלה אם המשקיע מוכן לקחת על עצמו את
הסיכון לנזק לא-פרופורציונלי במקרה #2 אינה קשורה לתשואת הדיבידנד שמתקבלת מ-10 החברות כלל.
לצורך ההמחשה ניתן להניח שהחברה עם חשיפת היתר התזרימית היא דווקא החברה עם תשואת דיבידנד של 0.5% בעוד ששאר החברות עם תשואת דיבידנד של בדיוק פי-1.5 מהמדד (הרבה מעל 0.5%).
הסבירות לפגיעה בדיבידנד בכולן היא שקולה, הנזק הפיננסי של המשקיע לא.
אני שואל גם מה הסיכוי שהסיכון יתממש ולא רק מה קורה אם הסיכון התממש (זה ברור).
כל עוד אתה בתוך "הטווח הבטוח" הסיכוי נשאר ללא שינוי (בהנחה וגם אתה מאמין בקיומו של אותו "טווח בטוח" למרות שאין לנו הוכחות חד-משמעיות על כך).
אם יש למשקיע X חברות ובכל אחת מהן הסיכוי לפגיעה בדיבידנד הוא Y אז הסבירות שחברה ספציפית תפגע בדיבידנד הוא עדיין Y.
סך החשיפה הדולרי של המשקיע לכל אחת מהחברות לא משנה במאומה את ה-Y (וזה מדוע אני טוען שוב ושוב שאין קשר בין שני הסיכונים).
אם החשיפה התזרימית של המשקיע אחידה אז בהינתן פשיטת רגל של חברה XYZ הנזק יהיה שקול למקרה שבו חברה ZYX תפשוט את הרגל.
אם החשיפה התזרימית של המשקיע אינה אחידה אז גם הנזק אינו אחיד אבל זה עדיין לא משנה את העובדות:
1. הסבירות שחברה XYZ תפגע בדיבידנד נשארה Y
2. הסבירות שחברה ZYX תפגע בדיבידנד נשארה Y
הסבירויות נותרו ללא שינוי - הנזק שונה באופן דרסטי.
וודאי שיש לו קשר לתשואת הדיבידנד. הסכמנו במקור שחברות מעל פי 1.5 מהמדד מסוכנות בצורה לא פרופורציונלית מאשר החברות אשר אנו דינם בהן כאן. אם הסכמנו עד כאן אז בהחלט שאלת הסיכון עולה תחת ההנחה שאנו בחברות הבטוחות ביותר , על סמך המחקר שביצעת.
אין קשר בין "סיכון לא פרופורציונלי לפגיעה בדיבידנד של חברה X" (קרי: תשואת הדיבידנד מחוץ "לטווח הבטוח") לבין "סיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בתזרים בגלל שהסיכוי הרגיל לפגיעה בדיבידנד של חברה Y התממש".
אני שוב ממליץ לך להפריד בין שני הדברים כי זה מבלבל מאוד.
הבדיקה שביצעתי לא התייחסה לנזק התזרימי השונה שמתקבל מהקצאת הון לא אחידה אלא רק להסתברות שחברה X כלשהי לא תגדיל את הדיבידנד.
ההסתברות הזו לא מושפעת ולא משפיעה על גובה הנזק התזרימי שמתקבל בעת התממשותה.
מצוין, אנחנו לא חלוקים שיש סיכון. אני שואל האם הוא סביר.
מסתבר שאנחנו כן חלוקים כי אתה עדיין משתמש במילה סיכון
ביחיד בעוד שאני מדבר על
שני סיכונים שונים.
ראה כמה דוגמאות:
סיכונים שונים.
לקיחת סיכון לפגיעה בדיבידנד בתוך הטווח הבטוח של פגיעה בדיבידנד היא מבחינתי שקולה.
לקיחת סיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בדיבידנד זה כבר משהו אחר לגמרי ואין לו שום קשר לתשואת השוק, למכפיל תשואת השוק ולאיך מגדירים טווח בטוח.
ברגע שאתה בתוך הטווח הבטוח אז אתה בתוך הטווח הבטוח - מבחינתי אין כאן "סיכונים שונים".
אני חושב שעיקר הבלבול הוא הניסיון להתייחס לסיכונים שונים באמצעות המילה "סיכון" בלי לבאר לאיזה סיכון מתייחסים אז ברשותך אני אתחיל לפרט בהמשך השרשור על איזה סיכון אני מדבר.
זו בדיוק הערבובידה שאנחנו עשינו בשרשור.
מבחינת הסיכון לפגיעה בדיבידנד - שתיהן בטווח הבטוח ולכן מבחינתי הוא זהה.
מבחינת הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בתזרים - זה תלוי ברמת החשיפה של המשקיע לחברות הנ"ל.
אלו סיכונים שונים לחלוטין וצריך לבדוק אותם בנפרד.
אני מציע שבכל פעם שאתה כותב את המילה "סיכון" תבאר אם מדובר ב:
1. סיכון
לפגיעה בדיבידנד ע"י חברה בודדת (לפי תשואת דיבידנד, בתוך/מחוץ לטווח הבטוח)
או
2. סיכון שבהינתן פגיעה בדיבידנד,
הנזק התזרימי של המשקיע יהיה לא פרופורציונלי ביחס לתזרים הכולל של המשקיע
אלו סיכונים שונים ולדעתי הדיונים עליהם צריכים להתנהל במנותק אחד מהשני.
במחילה ,אני כנראה לא מצליח לרדת לסוף דעתך אבל לא ברור לי איך ניתן לכתוב את זה:
לצערי אני לא טוב בסטטיסטיקה, ואני עוד פחות טוב בללמד סטטיסטיקה דרך האינטרנט
הסיכוי של כל אחת מהחברות "בטווח הבטוח" לפגוע בדיבידנד הוא שקול ביחס לאחרות ולכן אין הבדל ביניהן.
בהינתן ההנחה שהסיכוי לפגיעה בדיבידנד
של חברה בודדת כבר התממש (קרי: הסיכון יצא לפועל), אז הסבירות להתממשותו היא 1 ולכן אינה רלוונטית יותר.
אחרי שהוא התממש מתקבלת שאלה חדשה: "מה הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בתזרים של המשקיע" והתשובה עליה לא קשורה לשאלה הקודמת.
בוא ותפריד מקרים:
אם הסיכון לפגיעה בדיבידנד לא התממש אז לא יכול להתממש הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית.
אם הסיכון לפגיעה בדיבידנד התממש אז הסבירות להתממשותו לא משפיעה על הסבירות להתממשות הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית.
לצורך ההמחשה נחזור לדוגמא הקודמת עם 10 החברות וחלוקות ההנון.
במקרה #1 שבו המשקיע חילק את ההון בצורה מאוזנת (תזרימית) רק בחברות בתוך "הטווח הבטוח" (כלומר: הסבירות לפגיעה בדיבידנד של חברה כלשהי הוא 1.7%) אז הסבירות לנזק לא פרופורציונלי היא 0.
גם אם נניח שהסיכון לפגיעה בדיבידנד של אותן 10 חברות הוא 52.17% (כולן מחוץ "לטווח הבטוח"), עדיין הסבירות לנזק לא פרופורציונלי נשארת 0.
תשים לב שהשינוי הקיצוני בסבירות לפגיעה בדיבידנד לא השפיע במאומה על הסבירות לנזק לא פרופורציונלי בתזרים של המשקיע.
נחזור על כך עם מקרה #2 שבו ההון לא חולק בצורה מאוזנת.
נזכור ש-91% מהתזרים נמצא בחברה בודדת ו-9% מהתזרים מחולק ב-9 חברות בצורה שווה.
במקרה שכזה יש 10 חברות שיכולות לפגוע בדיבידנד אבל הנזק הלא פרופורציונלי יתממש אך ורק אם החברה עם חשיפת היתר תפגע בדיבידנד.
במקרה שכזה הסבירות שהחברה הלא רצויה תפגע בדיבידנד היא 10% (אחת מתוך 10, נניח לצורך הפשטות ש
בדיוק אחת פגעה בדיבידנד אחרת החישוב מסתבך ואני לא יודע מספיק סטטיסטיקה בשביל להסביר אותו בפורום אבל זה לא משנה את התוצאות).
במקרה שכזה הסבירות לנזק בלתי פרופורציונלי היא 10% (שבה נאבד 91% מהתזרים!) והסבירות לנזק סביל היא 90% (כל אחת מ-9 החברות הנותרות היא "נזק סביל" כי כל אחת מהן גורמת לנזק של 1% מהתזרים בלבד).
תשים לב שגם כאן, גובה הסבירות לפגיעה בדיבידנד מלכתחילה (בתוך/מחוץ "לטווח הבטוח") אינה משפיעה במאומה על הסבירות לספיגת
נזק תזרימי בלתי פרופורציונלי.
יש הבדל בין להתעלם לבין לקחת סיכון מחושב
בהחלט אבל כפי שהדגמתי - אין כאן מה לחשב.
הם לא משפיעים על החישובים אחד של השני...
שאלת הסיכון הסביר היא האם סביר שזה יקרה בשנה ה-61, 62 וכו'.
השאלה הזו לא קשורה לגובה תשואת הדיבידנד ולכן לא משפיעה על היכולת לפרוש מוקדם/מאוחר.
הסבירות לפגיעה בדיבידנד ע"י חברה X מבחינתי
היא זהה בתוך "הטווח הבטוח".
הסבירות לנזק לא פרופורציונלי אינה מושפעת מהסבירות של חברה X לפגוע בדיבידנד.
במלים אחרות: ההסתברות שפרארי תבצע ריקול לא משפיעה ולא מושפעת מההחלטה של האדם לרכוש שני פרארי ולמבורגיני במקום פרארי, למבורגיני וסוסיתא.
אם יבוצע ריקול אז הנזק של הראשון יהיה אבדן 66.66% מהרכבים המשפחתיים בעוד הנזק של השני יהיה אבדן של 33.33% מהרכבים המשפחתיים.
היכולת של המשפחה להתמודד עם אבדן של 66.66% מהרכבים המשפחתיים
בבת אחת לא מושפעת מהסבירות להתממשות מקרה שכזה.
אם לא יבוצע ריקול והמשפחה לא תעמוד במבחן זה לא אומר שהמשפחה מסוגלת להתנהל רק עם רכב בודד.
כאן אנחנו נכנסים לשאלה של האם המשפחה מוכנה לקחת את הסיכון או לא והיא אינה קשורה לשאלה של הסבירות להתממשותו.
לצורך הדוגמא של הרכבים, הסבירות לביצוע ריקול בלמבורגיני וסוסיתא היא זהה לסבירות לביצוע ריקול בפרארי (כולן בתוך "הטווח הבטוח" של הרכבים שלא עשו ריקול כל חיי - כן, כן, אפילו סוסיתא לא עשתה ריקול מלפני שנולדתי!)
ההחלטה המשפחתית לפזר את הרכבים על פני יצרנים שונים עם סבירות זהה לביצוע ריקול צריכה להתבצע לאחר התחשבות ביכולת להתמודד עם ביצוע ריקול שכזה.
אני פשוט חושב שמאחר והסיכוי לזה כל כך נמוך כי מראש מדבר במניות שעברו סינון קפדני עם פרמטרים נוקשים, לימדו אותי שאולי זה נקרא "בטל בשישים".
תשים לב שאין כאן שום קשר לגובה תשואת הדיבידנד ושאנחנו שוב מדברים על דברים שונים מסוג שיח-חרשים לצערי.
