נניח שהתשואה הממוצעת כרגע של המדד היא 1.3.
נניח מניה A שתשואת הדיבידנד שלה היא 1.5 (עדיין בגבולות ההגזרה הבטוחים היסטורית ומבוססי נתונים של הפי 1.5)
נניח מניה B שתשואת הדיבידנד שלה 1.
אלו בערך היו האפשרויות בסינון האחרון שביצעתי.
נניח שאת מניה A כבר רכשת בעבר ואת מניה B גם אבל בפחות יחידות מ-A, כך שאתה בחשיפה תזרימית ל-A.
תשים לב שהחשיפה התזרימית לא מושפעת באופן ישיר מכמות היחידות אלא מסך הדיבידנדים הצפויים מכל היחידות של כל חברה לחוד.
"חשיפת יתר" משמעותה שהתזרים מדיבידנדים הצפוי מחברה X גדול מתזרים הדיבידנדים הממוצע מסך החברות שבתיק.
אני מדבר על הגדלת הסיכון בנקודה הזאת - כלומר לבחור להגדיל את A במקום B בקניה הזאת, כדי לקבל תזרים גבוה יותר בהווה.
אתה מדבר על הגדלת הסיכון התזרימי מחברה שכבר יש לי אליה סיכון תזרימי גדול מהממוצע.
אם הסטטיסטיקה תיפול לרעתי ודווקא החברה הזו תפגע בדיבידנד אז שאר החברות בתיק לא יוכלו לפצות אותי על הנזק הזה.
תחשוב על זה כמו שחושבים על "איזון" בתיק מחקה מדד: מוכרים את המניות שעלו למרות שהן צפויות לעלות יותר וקונים אג"חים שצפויים לעלות פחות רק בשביל להקטין את הסיכון הכולל של התיק.
גם כאן אני מנסה להקטין את הסיכון הכולל של התיק מפגיעה תזרימית מחברה X כלשהי שלא ידועה מראש והדרך להשיג את ההקטנה הזו כוללת גם פיזור של החשיפה התזרימית וגם הימנעות מרכישת חברות עם פוטנציאל גדול יותר להתממשות הסיכון עבורן.
אני עדיין מצפה ש-A תצמח, ותעמוד ביעדיה, בגלל שהיא עברה סינון וגם נמצאת בגבולות הגזרה הבטוחים.
גם אני אבל יש הבדל גדול מאוד בין "לצפות ל-X" לבין "לקחת סיכון שאם X לא יתממש אז לא יהיה אוכל" שזו המשמעות של הגדלת החשיפה התזרימית לחברה X ואז הסיכון יתממש דווקא בחברה X מתוך תיק של 50 חברות.
תדמיין לעצמך מה היה קורה אם הייתי מגדיל את החשיפה התזרימית ל-WBA בירידות ולפני הפגיעה בדיבידנד למשל.
כשמוסיפים את הנזק העצום שהיא גרמה מבחינת הון (אפקטיבית, רוב ההשקעה נמחקה ואני בספק אם היא תוחזר אי-פעם) לפגיעה תזרימית גדולה יותר באופן משמעותי מהממוצע אנחנו מקבלים מתכון לאסון שהמשקיע לא בהכרח יתאושש ממנו.
וזה הסיכון המדובר שאני מתכוון אליו ותוהה האם הוא סביר והגיוני לאור מקדמי הביטחון שנלקחו מלכתחילה (כאמור יש לנו דוגמאות אמיתיות מסוג 1 של WBA וVFC, ומולן יש דוגמאות אחרות, רבות יותר מסוג שני)
בדיוק!
יש דוגמאות לשני הכיוונים וכאן נכנס אופי המשקיע.
האופי שלי הוא אופי מאוד הגנתי אז אני
בוחר לנקוט בפעולות הגנתיות יותר.
זה לא אומר שאני צודק
מתי הפיזור (חשיפה תזרימית) גובר (או לא) על התזרים עצמו, והפוך?
זו שאלה של אופי ולא של מתמטיקה.
מבחינת האופי שלי, הגדלת הסיכון היא סוג של "יהרג ובל יעבור" .
הגישה המאוד הגנתית הזו היא מה שמאפשר לי להשקיע כל כך הרבה במניות בלי הכנסות אחרות להישען עליהן.
אני יודע על עצמי שאם לא הייתי נוקט בגישה כל כך הגנתית אז הייתי צריך לחשוב על דרכים אחרות להבטיח את היכולת שלי לאכול בחודש הבא וזה אומר להשקיע פחות כספים בשוק ההון.
כאן נכנסת שאלת איזון אחרת שלא שאלת ואני מפנה אליך.
מה לדעתך עדיף בטווח הארוך מבין האפשרויות הבאות:
1. השקעת 100% מהתיק במניות עם תשואת דיבידנד התחלתית של 1% כגון FELE (שכפי שראינו, למרות תשואת הדיבידנד הגבוהה היא הצליחה לייצר תשואה כוללת עצומה מעבר למדד בטווח השקעה של 30 שנה!)
2. השקעת 80% מהתיק במניות עם תשואת דיבידנד של 1.3% (שגם מייצרות תשואה כוללת כמו המדד בטווח הארוך) ו-20% בפק"מ/מק"מ עם שחיקת ערך בשל האינפלציה
מבחינה תזרימית נוכחית נטו ברור שהאופציה השניה מייצרת תזרים גדול יותר בטווח הקרוב (רק החלק המנייתי מייצר 1.04% משווי הנכסים ועל זה צריך להוסיף את התזרים מהפק"מ/מק"מ).
מבחינת הצפי לגדילה תזרימית וגדילת הון ברור שהאופציה הראשונה עדיפה.
אז מה עדיף?
האם אתה סבור שלו היית מתחיל עכשיו את אותו עשור שתיארת, עם תשואות דיבידנד באזור ה-1% (ברוטו), היית מצליח להגיע לאותו הישג שהגעת אליו?
מכיוון שהשוק היה יותר נחמד לפני עשור מאשר היום אז ברור לכולנו שלהתחיל היום יצריך יותר מאשר התחלה בעבר.
זה נכון לכל תחומי ההשקעות שזמינים לנו ולא מוגבל רק לדיבידנדים.
למשל: כמה כסף היה צריך בשביל לרכוש דירת 4 חדרים ב-2007 וכמה צריך היום בשביל לרכוש דירה מקבילה?
לפני 20 שנה כמות המשכנתאות של מעל 20 שנה היתה מינורית בשוק, היום מאוד קשה למצוא משכנתאות שלא מכילות לפחות מסלול אחד של 30 שנה (וכבר יש דיבורים על הצורך להאריך ל-40 שנה).
החיים משתנים כאשר חלקים מהם הופכים להיות יותר קלים וחלקים אחרים יותר קשים.
אנחנו יכולים להתמקד במה הפך להיות יותר קשה מבעבר או להפנים שהמציאות הנוכחית זו המציאות היחידה שיש לנו לחיות בה ולהתמקד בהוצאת המיטב ממה שזמין לנו בהווה.
אני מעדיף להתמקד במה שיש היום ולפעול בהתאם, גם אם זה לפעמים פחות טוב ממה שהיה בעבר.
נ.ב.
תמיד אפשר להמציא מכונת זמן ולחזור לתקופה שבה תשואת הדיבידנד היתה גבוהה יותר
יכול להסביר את כוונתך באיך תרומת השוק לתיק (אני מניח שאתה מתכוון לערך המניות), תורמת לתזרים שמתקבל מדיבידנדים בתקופה של פחות מעשור (בהנחה שלא מכרת אף מניה)?
ההערה הזו מתייחסת לטעות הבנתית נפוצה שראיתי לא מעט אנשים שנופלים בה.
אנשים מסתכלים על ההווה, רואים שתשואת הדיבידנד של המדד היא 1.3% ואז מסיקים שהם היו צריכים לחסוך 76.92 שח רק בשביל לקבל 1 שח בשנה.
במציאות לעומת זאת, האנשים קונים את המניות במשך תקופה ארוכה שבמהלכה גם השווי של התיק גדל וגם התזרים של התיק גדל כך שמבחינת "כסף שיצא מהכיס" הם היו צריכים לחסוך סכום קטן באופן משמעותי מ-76.92 שח בשביל לקבל את אותו 1 שח בשנה.
לצורך ההמחשה:
באוגוסט 2015 (החודש שבו נולד תיק דיבידעת) מחיר הקרן SPY שעוקבת אחרי מדד ה-SP500 עמד על ~200 דולר.
הדיבידנד הבא שחולק ע"י ה-SPY היה בספטמבר ועמד על 1.03 דולר.
אם נמיר את הדיבידנד הרבעוני לשנתי אז נקבל 1.03*4=4.12 דולר דיבידנד שנתי וזה מוביל לתשואת דיבידנד שנתית של 2.06%.
המשקיע של 2015 ראה דיבידנד שנתי של 2.06% ודמיין לעצמו שעם קצב הגדלת דיבידנד ממוצע של המדד (6% בשנה) יקח לו 24 שנים לקבל בחזרה את הכסף שהוא השקיע באמצעות הדיבדינדים כך שמבחינתו הוא צריך להיות "תיקו" רק בשנת 2039!
נקפוץ להיום, ספטמבר 2024:
הדיבידנד של ה-SPY כבר עומד על 1.75 דולר ומחיר הקרן עומד על 584 דולר.
אותו המשקיע קיבל במהלך התקופה 51.8 דולר בדיבידנדים (לעומת הצפי המקורי שלו לקבל רק 49 דולר) ובמקביל שווי התיק זינק ל-200 דולר ל-584 דולר.
תשים לב שהמשקיע הוציא מהכיס רק 200 דולר אבל היום, בלי השקעה מחדש של דיבידנדים!, יש לו כבר תיק בשווי של 584 דולר עם דיבידנד גדול יותר ממה שהוא ציפה לו.
גם אם נניח "משבר 2008 גרסת 2025" עדיין המשקיע ישאר עם תיק בשווי 292 דולר שזה עדיין רווח לא רע בהתחשב בתזמון הכושל של משיכת כספים בתחתית משבר בסגנון 2008...
כשמצרפים לכך השקעה מחדש של דיבידנדים בנוסף להזרמת כספים חדשים מהמשכורת השוטפת אנחנו מקבלים מכונת הדפסת מזומנים עצומה שכמעט ובלתי ניתן לעצור אותה.
