כמות החברות שאתה רוצה בתיק שלך נקבעת לפי הסיכון שאתה רוצה לקחת בהקשר של פשיטת רגל של חברות ספציפיות.
ניקח לדוגמה תיק מאוזן של 50 חברות שמגדילות את הדיבידנד בעקביות בקצב הגדלה ממוצע של 6%-8% בשנה.
נניח (
כמו בתכנית העבודה של תיק דיבידעת) שאנחנו רוצים להתמודד עם פשיטת רגל של שתי חברות בכל שנה.
בוא ונבדוק מה צפוי לקרות לדיבידנדים שלנו במקרה והסיכון התממש.
הנחנו שהתיק מתחיל את השנה מאוזן עם 50 חברות כאשר כל חברה מחלקת 2% מסך הדיבידנדים שהתיק מייצר.
הנחנו שהסיכון התממש ושתי חברות פשטו את הרגל וגרמו לנו לא לקבל 4% מסך הדיבידנדים שציפינו לקבל.
מנגד שאר 48 החברות הגדילו את הדיבידנד שלנו ב-6% שזה הפך את יתר 96% האחוזים מסך הדיבידנד שציפינו ל-101.76% מסך הדיבידנדים שציפינו לקבל.
במלים אחרות - למרות ששתי חברות פשטו את הרגל בלי לחלק לנו דיבידנדים אנחנו בפועל קיבלנו 101.76% מהדיבידנדים שרצינו לקבל (על כל 100 דולר קיבלנו 101.76 דולר).
המשקיע צריך לבחור את הנחות היסוד שלו לקצב הגדלת הדיבידנד של החברות שהוא מחזיק ובמקביל להחליט מה הסיכון של פשיטת רגל שהוא רוצה להתגונן מפניו.
שילוב של שני אלו צריך להוביל את המשקיע להחלטה על כמות החברות שהוא צריך להחזיק בתיק.
עד שאני אפזר את התיק בצורה נאותה אני שם דגש על הקטנת הנזק במקרה של פשיטות רגל ומטרה זו נתמכת ע"י רכישת מניות של חברות חדשות ולא ע"י הגדלת האחזקות בחברות קיימות.