זה נובע מנוחות פסיכולוגית או העמקה במחקרים?
שילוב של שניהם.
התעמקות בחקר ההיסטוריה (מחקרים ומקרים שנודעו לציבור על משקיעים פרטיים) הובילה אותי למסקנה שקנה והחזק הוביל לתוצאות מעולות
למרות פשיטות רגל רבות (שקורות אם נרצה ואם לא).
בנוסף כמות הפעמים שאנשים מוכרים מניות של חברות בקשיים רק בשביל לרכוש מניות של חברה אחרת שנקלעת לקשיים אחרי הרכישה היא גדולה מאוד.
ולסיכום יש את המחקר של ג'רמי סיגל שחקר את השינויים שבוצעו במדד ה-SP500 ע"י ועדת ההשקעות שלו והראה שאם היו רוכשים את המניות המקוריות ומאז מתעלמים מוודעת ההשקעות באופן מוחלט (בסגנון קנה והחזק) אז היו מקבלים תוצאות יותר טובות מהמדד עצמו.
וכתוספת על הקצפת - קרן וויה שהוקמה בסגנון קנה-והחזק באמצע המשבר החריף ביותר בהיסטוריה האמריקאית שחרטה על דגלה את גישת הקנה-והחזק-"בלי לקנות חדש" וכמעט 100 שנים אחר כך עדיין מכה את מדד ה-SP500 שוק על ירך.
חשוב להבין שביצוע ההתאמות הללו מייצר את גישת "קנה ביוקר ומכור בזול" ולקח לי יותר מדי זמן להבין את זה...
ואני לתומי חיכיתי "שירביצו בי תורה"
אני לא מתייחס להשקעות כמו אל דת.
אני מתייחס להשקעות כמו שהן - מבחן בפסיכולוגיה.
החשיבה האישית של המשקיע חשובה בהרבה מכל נתון היסטורי, מכל מחקר ומכל סימולציה.
אני רק מעדיף באופן אישי שהחשיבה האישית של המשקיע תתבסס על עובדות היסטוריות ולא על סימולציות היפוטתיות שלא התקיימו במציאות מעולם.
להבנתי מחקרים הוכיחו שתיקי השקעות ששכחו מקיומם הצליחו יותר מנסיונות להכות את השוק.
היו מחקרים שטענו זאת אבל זו אינה "הוכחה" מספקת לנכונות הטענה.
נשמע לי חלום שבו הפסיביות והעצלנות משתלמת...
תחשבי על זה כך:
המוח האנושי התפתח אבולוציונית לברוח מסכנות.
בשוק ההון הסכנה זה מקור יצירת העושר (המחיר בשפל => מי שרוכש מרוויח הרבה יותר ממי שרכש כשהמחיר היה בשיא).
מה יוצא מכך?
המוח האבולוציוני שלנו גורם לנו לברוח מההשקעות כשאנחנו צריכים להתמיד ולהיכנס להשקעות אחרי שהרווח כבר נעשה ע"י אחרים.
אנשים שמצליחים לכבות את המוח האבולוציוני ולפעול באמצעות המוח הלוגי מצליחים להיכנס לשוק גם כשהוא נמוך במקום לברוח ממנו.
אנשים ששכחו את תיק ההשקעות מצליחים לא לברוח מהשוק כשהוא נמוך (אבל הם לא נכנסים אליו עם עוד כספים).
במלים אחרות: רובוטים מנצחים את מי ששכח ומי ששכח מנצח את האקטיביים.
אני מצאתי דרך שמאפשרת לי ברמה האינדיבידואלית להפוך "לרובוט" בכל מה שקשור למחירי המניות וזה באמצעות התבוננות בתזרים.
מכיוון שהתזרים בחברות שאני רוכש צפוי לגדול גם במהלך משברים (מכל החברות כקבוצה, לא מכל חברה כבודדת!) אז אני לא מגיע למצבים שבהם המוח האבולוציוני מזהה סכנה (ירידה בתזרים ההוליסטי שמתקבל מהתיק) ולכן הוא לא בורח.
משקיעי המדד מנסים להגיע לאותו המצב ע"י הקצאת הון משמעותי לאג"חים, דבר שלדעתם (שהוכחה כשגויה בקורונה) יוביל לכך שחלק מההון ירוויח כשהחלק המנייתי יפסיד ובכך התנודתיות (שמסמלת סכנה עבור המוח האבולוציוני) תפחת ובתקווה שהיא תפחת מספיק בשביל שהמוח האבולוציוני לא ישתלט ויכריח אותם לברוח גם כן.
כדוגמא מוכרת: הסולידית חשה זאת על בשרה במהלך הקורונה והבינה שהמוח האבולוציוני משתלט עליה ולכן היא בחרה לעבור לגישת השקעות מבוססת תזרים עם כספים חדשים.
אני באופן אישי הייתי בסיטואציה דומה לפני שהתמקדתי במניות דיבידנד וזה מה שגרם לי לשנות דפוס חשיבה ולהתמקד בתזרים.
אני ממליץ לך בחום לקרוא את המאמר הזה שממחיש
איך ילדים קטנים מצליחים להתמודד עם "תנודות השוק" באופן אינטואיטיבי.
עם זאת, קשה לראות בזה אסטרטגיה מנצחת. הרעיון הוא לא לנסות אקטיבית לנצח את השוק אלא רק לראות שאני לא נשאר בהשקעות גרועות.
זו בדיוק הגישה של וועדת ההשקעות של ה-SP500.
ג'רמי סיגל הוכיח
בדיעבד שהם כשלו.
יכול להיות שהחברה שמכרת, שנה אחרי עצירת/חיתוך הדיבידנד, תגדיל ב10% בשנה ותהפוך לקינג. ומנגד החברה שקנית אחרי חצי שנה תחתוך בעצמה את הדיבידנד
לצערי הרב זה מה שקרה ברוב המקרים ההיסטוריים שנתקלתי בהם.
לזה קוראים תופעת ה-"בחזרה לממוצע".
השוק מספק תשואה ממוצעת לאורך זמן ורוב החברות לא פושטות את הרגל באופן תדיר (בעיקר לא חברות ענק כמו שאנחנו רוכשים).
במציאות זה בא לידי ביטוי בכך שבשנה X חברה XY היא מוצלחת ו-YX כושלת ובשנה Y חברה YX היא מוצלחת ו-XY כושלת.
הבעיה בגישה הזו היא שאנחנו מוכרים חברה
אחרי שהיא כשלה
ולפני שהיא תיקנה את הכשל
ובמקביל אנחנו רוכשים חברה
אחרי שהיא הצליחה
ולפני שהיא נכשלת.
זה משחק שאני החלטתי עבור עצמי שאני לא רוצה לשחק.
