בגלל שזה משתמע שהון בעלי המניות הוא באמת ההון של מי שמחזיק בחברה ז"א הכל הוא של בעלי המניה ובנוסף במושג החשבונאי הון בעלי המניות הוא שווי שוק ובנוסף רווחי החברות לאחר תשלומי דיבידנדים, את השורה האחרונה (מודגשת) לא הבנתי, אשמח להסבר. מלבד זה תודה.
את המושג החשבונאי אתה באמת לא צריך להבין.
אם אתה באמת רוצה להבין את המושג החשבונאי אז אני ממליץ לך בחום לקרוא את העמוד השלם שמתאר אותו (כולל דוגמאות) גם באתר אינווסטופדיה וגם בגורופוקוס.
חשוב להבין שהבנת הנתון החשבונאי בפני עצמו לא תעזור לך בהשקעות בעולם המציאותי.
רציתי לשאול אותך מדוע אתה מסתכל על יחס חוב / הון (הוא בעלי המניות כן?) ולא ליחס חוב / מזומן.
1. הוא זמין באקסל
2. זה קל
3. אני עצלן
בעיני הרבה יותר מעניין לראות כמה מזומן יש לחברה ביחס לחוב שלה, יכול להיות שאני חושב כך מפני שאני עדיין לא מבין עד הסוף את המושג הון בעלי המניות
מהבחינה החשבונאית, ציטוט קודם ביקשתי לבירור, אחכה
זה יותר מעניין אם זה באמת מעניין.
אותי שניהם לא מעניינים
הדבר היחיד שמעניין אותי הוא שאין לחברה חובות מוגזמים.
מעבר לכך זה ממש לא משפיע על תהליך קבלת ההחלטות שלי.
-אפשר לדעת בגדול מה הנוסחה כוללת?
בהקשר של ה-SP500 היא כוללת את המחיר המשוקלל של כל המניות שמרכיבות אותו.
בהקשר של הדאו ג'ונס היא כוללת את סך המחיר של כל המניות שמרכיבות אותו.
בשורה התחתונה זה לא פרט חשוב אם אתה לא משקיע מחקה מדד (ואם אתה כן אז הסבירות היא שאין לך מושג על מה אנחנו מדברים למרות היותו פרט מאוד קריטי).
התוצאה שלה תתבטא תמיד במחיר המניה?
למדד אין מניות - מדד זו תוצאה מספרים של נוסחה מתמטית.
למה? כמו שניחשתי: PE נמוך? האם אתה מחפש השקעות ערך?
בהשקעות ערך המשקיע מנסה לזהות ערך
פנימי בחברה שנובע מ-"נתונים בסיסיים מעולים של החברה שאינם תלויים בגחמות השוק".
אחרי שהמשקיע משוכנע שהוא זיהה זאת הוא בודק אם גם שאר השוק זיהה את מה שהמשקיע חושב ואם מחיר המניה נמוך יותר אז "יש כאן ערך שהשוק עוד לא זיהה".
משקיע הערך רוכש את החברות במטרה למכור אותם אחרי שמחירן יעלה מעבר לערך שהוא השתכנע שהוא זיהה וזה מצריך ממנו המשך מחקר מעמיק על כל החברות שהוא מחזיק בהן למשך כל תקופת ההשקעה.
השקעה בחברות שהגדילו את הדיבידנד בעקביות דורשת מהחברות את היכולת להגדיל את הדיבידנד בעקביות וזו תמיד תוצאה של "נתונים בסיסיים מעולים של החברה שאינם תלויים בגחמות השוק".
משקיע הדיבידנדים רוכש את החברות במטרה להחזיק לנצח ולקבל דיבידנדים ולכן הוא לא טורח לחקור עליהן אחרי הרכישה (לפחות לא באותה הרמה).
יש לא מעט משקיעים שמנסים לשלב בין הגישות ע"י רכישת "חברות ערך עם דיבידנד גדל" והמשך מעקב לצורך מכירה אם החברה תתדרדר (ואולי תפגע בדיבידנד).
חברה בעלת מכפיל רווח גבוה (אזור ה40) זה דבר שמומלץ להימנע ממנו?
זה אומר שאתה משלם היום על 40 שנה של רווחים.
כשהשוק מתומחר בפחות מ-30 שנה, למה אתה מתנדב לשלם על עוד יותר מ-10 שנים בכזו קלות?
תחשוב באיזה גיל תהיה בעוד 40 שנה...
אולי הוא אומר לי שהשוק מאמין בחברה וכדאי לי גם להצטרף? (לצערי אין הרבה אלטרנטיבות אחרות)
או שהחברה נופחה מעבר לממדיה
תבדוק מה תשואת הדיבידנד בשביל לקבל רמז.
אשמח ליישם הבנה מורחבת יותר בנוגע למושג של P/B, אני מעדיף להסתכל על חברה לפי כלל הנכסים שיש לה ביחס למחיר המניה בנוסף להסתכלות של רווחים/מחיר.
מה הבנת מקריאה באתר אינווסטופדיה על יחס P/B?
1-הדעה הרווחת היא שמניה שהיחס P/B שלה גדול מ1 נחשבת מתומחרת יתר על המידה? או שזה מעל 3?
אין דבר כזה "דעה רווחת" וגם אם הייתה היא חסרת משמעות.
ההתנהגות הרווחת בעולם המערבי מובילה את האנשים למינוס בבנק ואי-יכולת לעמוד בהוצאות חריגות ללא הלוואות.
אתה לא רוצה ללמוד מ-"הדעה הרווחת" שהובילה כל כך הרבה אנשים לתוצאות שכאלו
אילו דרכים נוספות יש ברשותי לבדוק תמחור של חברה?
יש אינסוף דרכים שכאלו ואין שני אנשים בכדור הארץ שמסכימים ב-100% על דרך בדיקה נכונה לחברות.
אני לא מטריד את מוחי בדברים שכאלו
אתה בחור חכם, בודק את ממוצע החזר ההשקעה של משקיעי הפלאפל בשוק, ומגלה שהוא עומד על 25.
15 זה טוב ? 40 זה טוב ?
אין מספיק מידע.
יכול להיות שדוכני הפלאפל ממוקמים במקומות שונים.
הדוכן שצריך למכור 40 בשביל להחזיר את ההשקעה נמצא באזור שיש בו פועלים יומיים שמבצעים עבודה פיזית וכאשר אחד מהם טיפה רעב הוא "קופץ לאכול חצי מנה" ואיתו ביחד מגיעים עוד 10.
הדוכן שצריך למכור את ה-15 נמצא באמצע מתחם שמפוצץ בקבוצות תמיכה לדיאטות כך שכל מי שעומד בתור מוצא את עצמו במצב שכולם מסתכלים עליו ומפעילים עליו לחץ חברתי לא לקנות..
אני לא משקיע בפלאפלים אבל ה-40 נשמע יותר טוב
נ.ב.
אם:
אז לא יכול להתקיים:
חוץ מ:
אתה שואל כל חבר, כמה מנות פלאפל אתה צריך למכור, כדי להחזיר לי את ההשקעה ?
חבר אחד אומר לך שהוא, אחרי 15 מנות פלאפל, החזיר לך את הכסף,
החבר השני אומר שאחרי 40 מנות.
לשניהם יש את אותם ההוצאות, מוכרים פלאפל באותו המחיר וכו אז לא יכול להיות פער בכמות המנות לצורך החזר ההשקעה בלי שיהיה לפחות עוד הבדל ביניהם.
על זה נאמר - הוכחה שבשלילה
