תזרים עכשווי מול תיק בן-דורי

  • פותח הנושא SIN
  • פורסם בתאריך

SIN

Well-Known Member
הצטרף
12/12/16
המטרה היא להשקיע בצורה שמאפשרת לחיות מהתזרים שמתקבל (גבוה/נמוך ככל שיהיה בהתאם לתנאי השוק) ובמקביל לצמצם את הסבירות למצב שבו התזרים יפגע באופן דרסטי.
פה בדיוק הפער - אי אפשר לחיות מתזרים שמתקבל כשהוא נמוך, לא משנה אם הוא בהתאם לתנאי השוק וגם להיות בצד האולטרה בטוח ככה שהסבירות לפגיעה באופן דרסטי בתזרים היא נמוכה מאוד (כי אז כאמור התשואה נמוכה וזה חוזר לתחילת המשפט).
אתה פתרת את זה בכך שעבדת עוד X שנים לטענתך, זה כבר יותר הגיוני.
מה שטענתי זה שבדיוק הטרייד אוף הזה בין לעבוד עוד שנים (כדי להגיע לתזרים מספק שניתן לחית ממנו) לבין התקופה בה אתה נמצא בחיים (שאתה רוצה גם להנות מהתזרים הזה כשעוד אתה יכול), יכול לקבל פתרון בצורה של הגדלת הסיכון בתוך הגבולות גזרה של ה-1.5, כסיכון סביר, על מנת להגיע למטרה שציינתי.

בהינתן תשואת דיבידנד זהה אז כשהמחיר עולה זה אומר שגם הדיבידנד עלה (זה לא אומר שהדיבידנד עלה בגלל שהמחיר עלה אלא רק ששניהם עלו).
לא הבנתי איך הגעת לזה. כשהמחיר עולה תשואת הדיבידנד יורדת (המחיר במכנה).

זה 271% מהדיבידנד המקורי (1.03 דולר) ולי זה נשמע מאוד משמעותי ;)
הכוונה לפער בין מה שציפה למה שקיבל, לא לגדילה המצטברת מהרגע שקנה.

התיק גדל יותר ממה שהמשקיע משער והתזרים גדל יותר ממה שהמשקיע משער.
בסדר, ועדיין מה הקשר ביניהם?

הקשר טמון בפער בין מה שהמשקיע מדמיין בראשו שהוא צריך לעשות בשביל להשיג X דולרים לבין מה שהמשקיע בפועל צריך לעשות בשביל להשיג X דולרים.
אוקי, אני הבנתי שהשתמע ממה שכתבת שיצרת קשר כזה שכשערך התיק עולה אז הדיבידנד עולה (האבחנה בין עליית ערך לבין דבידנד יציב וגדל), ולכן לא הבנתי את ההקשר.
 

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
אי אפשר לחיות מתזרים שמתקבל כשהוא נמוך
מכיוון שאני עושה זאת בפועל אז אני כמובן חולק על האמירה הזו :)

אתה פתרת את זה בכך שעבדת עוד X שנים לטענתך, זה כבר יותר הגיוני.
אני לא היחיד.
כל מי שרוכש דירה פותר זאת באותה הצורה - לוקח משכנתא ליותר שנים שמצריכה ממנו לעבוד יותר שנים.

. כשהמחיר עולה תשואת הדיבידנד יורדת (המחיר במכנה).
לא אם גם הדיבידנד עלה וזה בדיוק מה שקורה לאורך זמן - שניהם עולים.

הכוונה לפער בין מה שציפה למה שקיבל, לא לגדילה המצטברת מהרגע שקנה.
זה בדיוק הפער בין מה שאתה מצפה לקבל היום (לפי אמירותיך) לבין מה שאתה צפוי לקבל בפועל בעתיד.

בסדר, ועדיין מה הקשר ביניהם?
הקשר הוא שאתה כמשקיע לא צריך לחסוך את שווי התיק הגדול אלא את שווי ההפקדה הקטן.

יצרת קשר כזה שכשערך התיק עולה אז הדיבידנד עולה
יש קשר כזה אבל הוא הפוך.
כשהדיבידנד עולה, השוק מעלה את מחיר המניה.
 
הצטרף
14/1/23
מה הממוצע של תשואת הדיבידנד של תיק דיבידעת כיום ?
מצאתי בעדכון ספטמבר של התיק
"צפי הדיבידנדים מייצג תשואת דיבידנד על ההשקעה של 3.30%"

פי 2.6 מהמדד
זה אומר שהתיק מסוכן ולא הגנתי ?

ההגדרה שלי ל-"נטילת סיכון סביר" (בהקשר התזרימי) היא "קבלת תשואת הדיבידנד של השוק".
מבחינתי, כל ניסיון להשיג "יותר מתשואת הדיבידנד של השוק" שקולה ל-"נטילת סיכון מוגבר" שהתזרים המדומיין לא יתקבל בפועל.
זה מתרחש בכל מקרה, מכיוון שהשוק נותן את מה שהוא נותן ולא ממש מתחשב ביום והשעה שבה FELE לדוגמא היתה הגנתית ובטוחה,
מחר היא יכולה כמו HRL להיות פי 3 מהמדד.
אני גם מניח שכדי לתת ממוצע של 3.3%, יש בתיק חברות עם תשואה גבוהה בהרבה מפי 2.5% כדי לאזן את FELE שעם 1%

אני מבין את השקט והשלווה שמגיעות ברגע הקניה, עם חברות שבאותה שניה בטוח יצליחו לשלם את הדיבידנד,
אבל שוב, זה נכון רק לאותה שניה.


המשקיע צריך להחליט מה הוא מעדיף:
1. לדמיין שהוא מקבל X, לתכנן את חייו בהתאם ואז לגלות בדיעבד שהוא קיבל 0.5X
2. לדמיין שהוא מקבל Y, לתכנן את חייו בהתאם ואז לגלות בדיעבד שהוא קיבל 1.06Y
אופציה נוספת,
לדמיין שהוא מקבל X
במקרה הגרוע לקבל 0.5X
במקרה הטוב, לקבל 2X
אני חי בשקט עם הטווח הזה, יותר מאשר

לדמיין שהוא מקבל Y
במקרה הגרוע לקבל 0.9Y
במקרה הטוב לקבל 1.1Y

כל אחד והשינה שלו :)
 
נערך לאחרונה ב:

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
מה הממוצע של תשואת הדיבידנד של תיק דיבידעת כיום ?
בשביל לדעת את זה אני צריך לדעת מה שווי התיק שלו כיום ואת הנתון הזה אני לא רוצה לדעת.

כל הנתונים הנדרשים למציאת הנתון הזה זמינים לך בקלות ובחינם.
אני רק מבקש שאל תחזור ותספר לי מה גילית...

פי 2.6 מהמדד
זה אומר שהתיק מסוכן ולא הגנתי ?
אל תערבב בין תשואת דיבידנד על מחיר השוק לבין תשואת דיבידנד על ההון - אלו דברים שונים לחלוטין.
לצורך ההמחשה:
תשואת הדיבידנד על ההון למי שרכש את ה-SPY בפתיחת המסחר בראשון לפברואר 1993 (במחיר של 43.97 דולר ליחידה) עומדת היום על 16.02%!
יחסית אל המקרה הזה התשואה על ההון של תיק דיבידעת היא זעומה ביותר ;)

זה מתרחש בכל מקרה, מכיוון שהשוק נותן את מה שהוא נותן ולא ממש מתחשב ביום והשעה שבה FELE לדוגמא היתה הגנתית ובטוחה,
מחר היא יכולה כמו HRL להיות פי 3 מהמדד.
נכון.
זה לא אומר שאני צריך להוסיף עוד סיכונים מעבר לסיכונים הקיימים כבר.

אני גם מניח שכדי לתת ממוצע של 3.3%, יש בתיק חברות עם תשואה גבוהה בהרבה מפי 2.5% כדי לאזן את FELE שעם 1%
גם כאן יש ערבוב בין תשואה על ההון לתשואה על המחיר - אין קשר בין השניים.
אם אתה מתעקש אז אתה יכול להשוות לתשואה על ההון של מי שרכש את SPY בפברואר 1993 ואז תגלה "שהתיק מאוד לא מסוכן" (שוב: אין לכך משמעות וזו השוואה שגויה מיסודה).

כל אחד והשינה שלו
בדיוק :)

:)

אז מה התשואה היום, למי שקונה את התיק בהרכבו היום ?
ראה תשובה בראש התגובה.
 

SIN

Well-Known Member
הצטרף
12/12/16
מכיוון שאני עושה זאת בפועל אז אני כמובן חולק על האמירה הזו :)
אתה לא יכול לקבל תזרים נמוך מהוצאותיך ולחיות ממנו כך שיממן את הוצאותיך, ולכן לא ברור לי איך אתה חולק על האמירה הזאת - ישנה סתירה בדבריך. או שאתה עושה זאת בפועל ואז התזרים שלך גבוה מהוצאותיך או שאינך עושה זאת ואז התזרים שלך נמוך מהוצאותייך.

אני לא היחיד.
כל מי שרוכש דירה פותר זאת באותה הצורה - לוקח משכנתא ליותר שנים שמצריכה ממנו לעבוד יותר שנים.
אמת, ואז הוא יכול לקחת סיכונים בצורת חיפוש עבודה עם משכורת מכניסה יותר בהווה, כדי לקצר את משך המשכנתא שלו. יש הבדל בין האם עשה זאת בסטארטאפ קטן ומסוכן או בחברה גדולה ויציבה עם שולי ביטחון גדולים כך שלקח סיכון סביר.

לא אם גם הדיבידנד עלה וזה בדיוק מה שקורה לאורך זמן - שניהם עולים.
אם הדיבידנד עלה , אז הוא עלה בגלל שמעלים אותו. אין קשר לעליית ערך המניה.

זה בדיוק הפער בין מה שאתה מצפה לקבל היום (לפי אמירותיך) לבין מה שאתה צפוי לקבל בפועל בעתיד.
נכון ולכן השוותי בין הצפיה לאותה נקודת זמן ולא לציפיה המצטברת כפי שחישבת שזה באמת גידול שאין עליו עוררין, ומשקף את הט"א.

הקשר הוא שאתה כמשקיע לא צריך לחסוך את שווי התיק הגדול אלא את שווי ההפקדה הקטן.
נכון, אבל דיברנו על הקשר בין עליית הערך של מחיר המניות וגדילת הדיבידנד. החיסכון קורה כפונקציה של ההכנסות פחות ההוצאות והוא מושקע בהתאם לצרכים והרצונות.

יש קשר כזה אבל הוא הפוך.
כשהדיבידנד עולה, השוק מעלה את מחיר המניה.
על זה אני מסכים לגמרי. הבנתי מדבריך שאתה מדבר על קשר הפוך שמחיר המניה מעלה את תשואת הדיבידנד באיזשהי צורה.
 

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
אתה לא יכול לקבל תזרים נמוך מהוצאותיך ולחיות ממנו כך שיממן את הוצאותיך, ולכן לא ברור לי איך אתה חולק על האמירה הזאת - ישנה סתירה בדבריך. או שאתה עושה זאת בפועל ואז התזרים שלך גבוה מהוצאותיך או שאינך עושה זאת ואז התזרים שלך נמוך מהוצאותייך.
"תזרים נמוך" ו-"תזרים נמוך מההוצאות" אלו דברים שונים.

לצורך ההמחשה:
האם אתה מסכים שתזרים של 0.1% הוא נמוך מאוד?
האם אתה מסכים שרמת הוצאות של 50 אלף בחודש היא גבוהה?
האם אתה מסכים שעם תיק של מיליארד דולר בהחלט ניתן לממן את רמת ההוצאות הגבוהה של 50 אלף בחודש אפילו אם התזרים הוא נמוך מאוד ומהווה רק 0.1%?

בהחלט אפשרי "לחיות מתזרים נמוך" ובו זמנית "לחיות מתזרים שגדול מההוצאות".


1. אין לי מיליארד דולר
2. אני לא מוציא 50 אלף בחודש
3. התזרים שלי גבוה מ-0.1%

אז הוא יכול לקחת סיכונים בצורת חיפוש עבודה עם משכורת מכניסה יותר בהווה, כדי לקצר את משך המשכנתא שלו.
או: לא למצוא את העבודה היותר מכניסה ולגלות שהבנק מעקל לו את הבית כי הוא לא עומד בהחזרי המשכנתא (כמו שקרה ל-6 מיליון משפחות בארצות הברית ב-2008).

אם הדיבידנד עלה , אז הוא עלה בגלל שמעלים אותו. אין קשר לעליית ערך המניה.
אם הדיבידנד עלה אז בהינתן שכל שאר התנאים נותרו ללא שינוי אז שחקני השוק ירצו לקנות יותר מניות היום ממה שהם רצו לקנות אתמול.
הריצה של שחקני השוק לרכישת עוד מניות מעלה את מחירי המניות.

מצאנו קשר: סיבה ותוצאה :)

הבנתי מדבריך שאתה מדבר על קשר הפוך שמחיר המניה מעלה את תשואת הדיבידנד באיזשהי צורה.
אני לא מודע לקיום קשר הפוך שכזה.
 

SIN

Well-Known Member
הצטרף
12/12/16
לצורך ההמחשה:
האם אתה מסכים שתזרים של 0.1% הוא נמוך מאוד?
האם אתה מסכים שרמת הוצאות של 50 אלף בחודש היא גבוהה?
לא, אני לא מסכים. אין לי שום יכולת או משמעות להשוות נתון אחוזי למספר נומינלי.
אין משמעות לתזרים נמוך בפני עצמו. ברור (אולי רק לי) שתזרים נמוך נמדד ביחס להוצאות - זה הדבר היחיד שמעניין בקונטקסט הפוסט.

אם הדיבידנד עלה אז בהינתן שכל שאר התנאים נותרו ללא שינוי אז שחקני השוק ירצו לקנות יותר מניות היום ממה שהם רצו לקנות אתמול.
הריצה של שחקני השוק לרכישת עוד מניות מעלה את מחירי המניות.

מצאנו קשר: סיבה ותוצאה :)
יתכן, שאולי חלקם, יעשו את זה. אבל אם זה יקרה,באותה השניה תשואת הדיבידנד דווקא תרד כי משקיע נתון עם סכום נתון יוכל לקנות פחות יחידות של אותה המניה. אם זה נכון, מצאנו קשר הפוך.

אני לא מודע לקיום קשר הפוך שכזה.
מסכים, זה גם מה שאני חושב, ולכן לא היה ברור לי למה זה השתמע ממה שכתבת.
 

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
לא, אני לא מסכים. אין לי שום יכולת או משמעות להשוות נתון אחוזי למספר נומינלי.
אז בוא ונגדיר מילון משותף כי אם אנחנו לא מתקשרים באותה השפה אז אנחנו בונים את מגדל בבל...

מבחינתי:
נמוך/גבוה = פער באחוזים ביחס לממוצע ההיסטורי (קרי: ביחס לאלטרנטיבות השקעה שהתרגלנו להן והיו זמינות בהיסטוריה)
קטן/גדול = פער בדולרים ביחס לנדרש

בהינתן המילון לעיל, האם אתה מסכים עם הדוגמא שהצגתי בתגובה הקודמת?

אין משמעות לתזרים נמוך בפני עצמו.
הוא לא "נמוך בפני עצמו" אלא "נמוך ביחס לממוצע ההיסטורי באחוזים".

שתזרים נמוך נמדד ביחס להוצאות - זה הדבר היחיד שמעניין בקונטקסט הפוסט.
אני קורא לזה "תזרים קטן ביחס להוצאות".

אם אדם היה טוען שיש לו "תזרים קטן ביחס להוצאות" ובמקביל שהוא "חי מהתזרים" אז אני מסכים שיש בטענות סתירה.
לעומת זאת, אני לא מזהה סתירה בטענות של אדם שטוען שיש לו "תזרים נמוך ביחס לממוצע ההיסטורי" ובמקביל שהוא "חי מהתזרים" (שאלו הטענות שאני טענתי על עצמי).

זה הדבר היחיד שמעניין בקונטקסט הפוסט.
אם זה הדבר היחיד שמעניין אז לא צריך להשוות את תשואת התזרים באחוזים להיסטוריה ו/או לחברות אחרות שבשוק וכל הדיון הזה מתעקר מתוכן.

לצורך ההמחשה, אדם יכול להחליט שההוצאות שהוא רוצה הן טריליון דולר בדקה וגם אם הוא יהפוך להיות האיש העשיר בעולם הוא עדיין לא יגיע לתזרים שמכסה את ההוצאות הללו...

באותה השניה תשואת הדיבידנד דווקא תרד כי משקיע נתון עם סכום נתון יוכל לקנות פחות יחידות של אותה המניה. אם זה נכון, מצאנו קשר הפוך.
אם משקיע לא יכול לקנות זה לא אומר שהוא מוכר.
אי-הגדלת היצע בפני עצמה לא מורידה מחירים, בעיקר כשמתרחשת הגדלת ביקוש.

בכל מקרה אני משער שתסכים שבהינתן מצב שבו כל שאר הפרמטרים בשוק נשארו זהים, גם אם "אחרי העליה תבוא ירידה" היא לא תוריד את המחיר למה שהוא היה אלא לכל היותר תוריד אותו לרמת תשואה כמו רמת התשואה מלפני ההגדלה כך שהוא עדיין עלה ביחס למחיר של לפני ההגדלה.

לצורך ההמחשה אם נגדיר את המחיר המקורי כ-P1, הדיבידנד המקורי כ-D1 אז נקבל תשואה מקורית Y1=D1/P1.
אם הדיבידנד יגדל ב-10% (וכל שאר הפרמטרים לא ישתנו) אז נקבל D2=1.1*D1.
מכיוון שאין שום שינוי בשאר הפרמטרים (בעולם!) אז השוק שהתרגל לקבל Y1 פתאום יראה שהוא יכול לקבל יותר מ-Y1 אם הוא קונה את המניה עם D2:
Y2 = D2/P1=1.1*D1/P1
מכיוון שהשוק הסכים לקבל Y1 בהתחלה אז אין לו בעיה להמשיך ולקבל Y1 גם היום אז הוא יוצא במסע קניות עד שיתקבל Y2=Y1.
בשביל שיתקבל Y2=Y1 ע"י Y2=Y1=D2/P2 צריך להתקיים:
Y1*P1=D2=1.1*D1
מכאן צריך להתקיים:
P2=D2/Y1=1.1*D1/Y1
נציב את Y1 המקורי: Y1=D1/P1 ונקבל:
P2=1.1*D1/(D1/P1)
נפתח את הסוגריים של החילוק ונקבל:
P2=1.1*D1*P1/D1
נצמצם את D1 שמתחלק בעצמו:
P2=1.1*1*P2
נצמצם כפולה ב-1:
P2=1.1*P1

קיבלנו שבגלל שהדיבידנד הוגדל ב-10% (בהינתן שאר התנאים של השוק ללא שינוי), המחיר צריך לעלות גם ב-10%.
אם הוא עלה ב-20 ואז ירד ל-10 בגלל תגובות יתר של השוק אז לא נקרא ירידה מבחינת השינוי מהמחיר המקורי ;)
 

SIN

Well-Known Member
הצטרף
12/12/16
אז בוא ונגדיר מילון משותף כי אם אנחנו לא מתקשרים באותה השפה אז אנחנו בונים את מגדל בבל...

מבחינתי:
נמוך/גבוה = פער באחוזים ביחס לממוצע ההיסטורי (קרי: ביחס לאלטרנטיבות השקעה שהתרגלנו להן והיו זמינות בהיסטוריה)
קטן/גדול = פער בדולרים ביחס לנדרש

בהינתן המילון לעיל, האם אתה מסכים עם הדוגמא שהצגתי בתגובה הקודמת?
הדוגמא שכתבת ברורה מאוד, ותמיד ניתן לכתוב תרגיל מתמטי של אחוז נמוך על מספר גבוה מאוד בצורה קיצונית, כך שיעבור סף X מסויים נומינלי.
רק שאין כל כך קשר בין הדוגמא הזאת למה שכתבתי.
הואיל ולאורך כל הפוסט דיברנו על הרכישה האחרונה, ואחוז תשואת הדיבידנד שלה (המוטיבציה של ההשוואה לתשואת המדד וכו' ברורה אף היא), וכנגזרת של זה תזרים נמוך (לצורך כיסוי ההוצאות כמובן ולא ביחס לממוצע ההיסטורי, ונתעלם רגע מגודל ההשקעה בתיק דיבידעת שהוא ידוע והוא כמובן לא מספר גבוה בצורה קיצונית-כמו הסיטואציה אצל חלק ניכר מקוראי הבלוג אני מניח), אז תזרים נמוך בקונטקסט הזה הוא בהקשר של ההוצאות החודשיות (והניסיון לכסות אותן) ולא הפער באחוזים ביחס לממוצע ההיטטורי.
אם נסכים על ההגדרה הזאת לרגע, האם הקונטקסט של ההקשר יותר ברור עכשיו (סיכון סביר להגדלת תזרים בהווה ע"ח העתיד)?

הוא לא "נמוך בפני עצמו" אלא "נמוך ביחס לממוצע ההיסטורי באחוזים".
אז הכוונה ביחס לנדרש להוצאות החודשיות

לעומת זאת, אני לא מזהה סתירה בטענות של אדם שטוען שיש לו "תזרים נמוך ביחס לממוצע ההיסטורי" ובמקביל שהוא "חי מהתזרים" (שאלו הטענות שאני טענתי על עצמי).
אז עכשיו הפער ברור בין כוונותינו :) תודה על ההסבר

לצורך ההמחשה, אדם יכול להחליט שההוצאות שהוא רוצה הן טריליון דולר בדקה וגם אם הוא יהפוך להיות האיש העשיר בעולם הוא עדיין לא יגיע לתזרים שמכסה את ההוצאות הללו...
דוגמאות לא הגיוניות לא כל כך מועילות בהקשר של הפוסט.
מטרת השרשור היתה להציף סיטואציה או דילמה שאני מניח שהיא שכיחה אצל קוראי הפוסט, שבה נתון הוצאות חודשיות של משק בית הוא X (אניח בזהירות שאין משתמשים שהיעד שלהם הוא טריליון דולר בדקה (אם כן, זה כבר דיון אחר)). תחת ההנחות השונות, קיימת דילמה פרקטית שפוגשת את היעדים שכל אחד מציב, קרוב או רחוק יותר, במונחי זמן לטעמי.
בעיני, יש כמה מחוללים עיקריים שמשפיעים על זה: החיסכון/יכולת החיסכון אשר מושקעים מדי תקופה, סיבולת הסיכון/העדפות/פסיכולוגיה האישית, היעדים והמטרות (שכוללים את יעד ההוצאות החודשיות), נתוני הייחוס/הסתברויות מספריות, תנאי השוק. כל זה כמובן בהנחה שהעתיד לא ידוע ואין כדור בדולח.
בין כל הדברים הללו יש קווים אדומים, הם משפיעים אחד על השני, ויש הגמשות ככול שלתפיסתך האישית אתה בגבולות הגזרה שהגדרת כבטוחים עבורך. אני בעצם התייחסתי לפרמטר של ניהול הסיכון אל מול הפרמטר של גובה התזרים הרצוי (מול היעד של ההוצאות החודשיות).
התהייה היתה האם בתוך גבולות הגזרה הבטוחים (פי 1.5 שמתבססים כאמור על הנתונים וממוצעים היסטוריים) שהינם חלק ממחוללי הבסיס, נטילת סיכון בצורת חשיפת יתר, היא סיכון סביר.
דוגמא אחרת - נניח שאני מאוד מאמין במכוניות איכותיות, בדקתי אחורה וראיתי נתוני מכירות, התרשמתי מהרווחיות, בדקתי תקלות וכו'.
אני מחזיק צי מכוניות מהדגמים הבאים של פרארי אחת, למבורגיני אחת, מרצדס אחת, פורש אחת ורולס-רוילס אחת. אני כל יום נוסע במכונית אחרת ואני חייב שהיא תיסע ולכן, כדי לפזר סיכון, גיוונתי בין היצרנים.
אני מדבר על סיטואציה שבה המכונית הבאה שארכוש תהיה פרארי. יש סיכוי שהיא תתקלקל, ואז אני אהיה בצרה כי זה משבית לי רכב ביום אחד.
אני תוהה האם לקנות עוד פרארי, היא סיכון סביר.

מניח שכוונתך P2=1.1*1*P1? אחרת יצא 1=1.1*1 :) זה טריק חדש ליצר תשואה!



קיבלנו שבגלל שהדיבידנד הוגדל ב-10% (בהינתן שאר התנאים של השוק ללא שינוי), המחיר צריך לעלות גם ב-10%.
זה ברור, ידוע וצפוי בתיאוריה בטווח הארוך.
דיברנו על מצב שבו מחיר המניח עולה (מכל מיני סיבות), ואז תשואת הדיבידנד יורדת. באקט הרכישה, המשקיע מקבע תזרים על פחות יחידות (כי מחירן עלה), מה שמוריד את תשואת הדיבידנד באותה נקודת זמן.
במציאות אנחנו חיים עם התשואות והמחירים של המציאות :) ואז זה חוזר לדיון של תזרים בהווה מול סיכון סביר (מול תשואה כוללת עתידית גדולה יותר)
 
נערך לאחרונה ב:

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
כנגזרת של זה תזרים נמוך (לצורך כיסוי ההוצאות כמובן ולא ביחס לממוצע ההיסטורי
אני לא מסכים עם זה.
שוב:
תזרים נמוך הוא נמוך באחוזים בהשוואה לתשואת השוק.
לצורך ההמחשה:
תרכוש את כל המניות הקיימות של FELE אפילו עם תשואת דיבדידנד של 0.5% ואני מבטיח לך שהתזרים שתקבל יכסה את כל ההוצאות שלך...

אין שום קשר בין תזרים באחוזים לבין הוצאות בדולרים - בוא ולא נעשה סלט בכוונה :)

אצל חלק ניכר מקוראי הבלוג אני מניח), אז תזרים נמוך בקונטקסט הזה הוא בהקשר של ההוצאות החודשיות (והניסיון לכסות אותן) ולא הפער באחוזים ביחס לממוצע ההיטטורי.
וכאן אנחנו חוזרים שוב במעגל לציפיות של אנשים אינדיבודאלים לנסות ולקבל יותר ממה שהשוק רוצה לתת תוך כדי שימור רמת סיכון של השוק.
אני חושב שזה בלתי אפשרי - מותר לאחרים לחשוב אחרת.

אם נסכים על ההגדרה הזאת לרגע, האם הקונטקסט של ההקשר יותר ברור עכשיו (סיכון סביר להגדלת תזרים בהווה ע"ח העתיד)?
אין לי בעיה עם ההגדרות שנתת אבל אני לא מסכים עם ניסיון ההקשר בין אחוזים לדולרים.

אז הכוונה ביחס לנדרש להוצאות החודשיות
אין משמעות ל-"אחוז נמוך ביחס לכמות".
האחוז נשאר אחוז ולא ניתן להשוות אותו לכמות.

מטרת השרשור היתה להציף סיטואציה או דילמה שאני מניח שהיא שכיחה אצל קוראי הפוסט
אני מבין את הדילמה והצגתי את דעתי עליה לא מעט פעמים.
הדילמה במהותה:
1. אדם התרגל שפעם היה X והיום יש Y
2. אדם מתבאס ש-X גדול מ-Y ומנסה להשיג היום X במקום Y
3. המציאות מתעלמת מהאדם וממשיכה לתת Y
4. מתפרסמים דיונים באינטרנט בין אנשים שמבינים שמה שיש זה Y לאנשים שחושבים שיש גם X

ראיתי את המחזוריות הזו בכל חיי הבוגרים ועולם כמנהגו נוהג - היא ממשיכה גם היום :)
נ.ב.
זה לא מוגבל רק בשוק ההון!

אני באופן אישי, החלטתי להפסיק לחיות בעבר ולהתמקד במה שיש בהווה.
נכון לכתיבת שורות אלו, תשואת הדיבידנד של המדד *שמייצג את השוק האמריקאי* היא 1.22% בלבד (לפי הקרן המחקה SPY).
הנתון האחוזי הזה לא קשור לכמה דולרים אדם ספציפי מוציא בחודש או לכמה דולרים יש למשקיע ספציפי להשקיע בחודש.
כפי שכבר ציינתי, אין משמעות לניסיונות השוואה בין אחוזים לדולרים.

אינדיבידואלים שרוצים להתבאס מכך שהמציאות הנוכחית היא לא המציאות ההיסטורית, בהחלט יכולים לעשות זאת.
רצוי רק לזכור שהמציאות לא תשתנה רק בגלל שאדם ספציפי מתבאס.

אני מעדיף לתכנן את חיי בהווה תוך התחשבות בקיום המציאות הנוכחית שבה התזרים מהשוק הוא 1.22% בלבד.

קיימת דילמה פרקטית שפוגשת את היעדים שכל אחד מציב, קרוב או רחוק יותר, במונחי זמן לטעמי.
אני לא מגדיר זאת כדילמה בכלל.
דילמה צריכה לכלול שתי אלטרנטיבות שניתן לממשן וכאן אין לנו שתי אלטרנטיבות כי יש לנו רק מציאות אחת ובמציאות הזו תשואת הדיבידנד של השוק היא 1.22%.

אם אינדיבידואל היה יכול לבחור בין לחיות במציאות שלנו לבין לחיות "ביקום מקביל" שבו תשואת הדיבידנד של השוק היתה 3% אז הייתי מסכים אתך שעומדת בפניו דילמה.
כל עוד אין לאותו אדם אפשרות לעבור לחיות באותו "יקום מקביל" אז זו אינה דילמה.

נ.ב.
ביוני 1932 תשואת הדיבידנד של השוק היתה 13.84%.
אם כבר דילמה אז למה לא לנסות להשקיע לפי התשואה הזו?
למה דווקא 3%? 1.5%? 2%?
או כל מספר שרירותי אחר שהתקבל בעבר ולא מתקבל היום?

אותו משקיע "שאין לו הרבה להשקיע אבל רוצה לממן הוצאות גבוהות" ישיג הרבה יותר אם הוא ישקיע ביוני 1932 עם תשואה של 13.84% במקום באוקטובר 2024 עם תשואה של 1.22%.

החיסכון/יכולת החיסכון אשר מושקעים מדי תקופה
זה תלוי בהכנסות וההוצאות של האינדיבודאל ואין לזה שום קשר לתשואת הדיבידנד של השוק.

סיבולת הסיכון/העדפות/פסיכולוגיה האישית
מבחינתי זה השיקול היחיד שצריך להתייחס אליו וכל השאר מיותר.

היעדים והמטרות (שכוללים את יעד ההוצאות החודשיות)
יעדים לא ריאלים נועדו לכישלון.
יעדים הססניים יובילו לאבדן תשואה אלטרנטיבית.

אני משאיר את היעדים לאחרים וממשיך להשקיע לפי תכנית העבודה שהגדרתי לעצמי ובהתאם לפסיכולוגיה של עצמי.
בצורה הזו אני יודע שאני אקבל בדיוק את מה שהמציאות נותנת לי בלי נזקים של שאיפות חסר ובלי אכזבות של חלומות בהקיץ.

נתוני הייחוס/הסתברויות מספריות, תנאי השוק.
זו המציאות שבה אנחנו חיים - גם אם היא פחות ידידותית למשקיעים מהמציאות של יוני 1932.

כל זה כמובן בהנחה שהעתיד לא ידוע ואין כדור בדולח.
בהחלט.
אני בטוח שמי שיודע את העתיד לא יבזבז את זמנו כאן :)

אני בעצם התייחסתי לפרמטר של ניהול הסיכון אל מול הפרמטר של גובה התזרים הרצוי (מול היעד של ההוצאות החודשיות).
כאן זה כבר דיון אחר לגמרי מהדיון שנוהל עד כה בשרשור (ובפורום באופן כללי).
לדעתי, מי שמעוניין בלקיחת סיכון יותר גדול בהחלט יכול להתחיל עם תזרים יותר גדול.
חשוב רק לזכור שסיכונים לעתים מתממשים ולכן כשלוקחים סיכון יותר גדול כך גדלה הסבירות שהוא יתממש והנזק יהיה יותר גדול.

לא נחשפתי עד כה למידע עובדתי שמראה איפה עובר "העקום האידאלי" של סיכון/סיכוי ולכן אין לי שום יכולת לתרום לדיון שכזה.

אני יודע שאני מעוניין לקחת רמת סיכון דומה לרמת הסיכון של השוק הכללי (פסיכולוגיה) והגדרתי את הפעולות שלי בהתאם.

התהייה היתה האם בתוך גבולות הגזרה הבטוחים (פי 1.5 שמתבססים כאמור על הנתונים וממוצעים היסטוריים) שהינם חלק ממחוללי הבסיס, נטילת סיכון בצורת חשיפת יתר, היא סיכון סביר.
אם אתה בתוך הגבולות שהגדרת כ-"סיכון סביר" אז אתה לא לוקח "סיכון יתר" ולכן הסיכון עצמו נשאר "סביר" להגדרתך.

שאלת חשיפת היתר זו שאלה אחרת לגמרי ואינה קשורה לגובה תשואת הדיבידנדים.
תחשוב על זה כך:
נניח ו"הסיכון הסביר" בעיניך הוא סיכוי של 2% (מספר שרירותי לצורך הדגמה - החלף בכל מספר אחר לנוחותך) להפסקת הדיבידנד מכל חברה.

אם כל התזרים שלך מתקבל מחברה בודדת אז יש לך סיכוי של 2% לאבד את כל התזרים וסיכוי של 98% לשמר את כל התזרים.
אם התזרים שלך מתחלק בצורה שווה בין שתי חברות אז:
1. יש סיכוי של 0.04% ששתי החברות יפסיקו לחלק דיבידנדים - במקרה הזה אתה מפסיד את כל התזרים (כמו במקרה של השקעה בחברה בודדת)
2. יש סיכוי של 1.98% שחברה A תפסיק לחלק דיבידנדים וחברה B תמשיך - במקרה הזה אתה מפסיד את חצי התזרים שהתקבל מחברה A אבל חברה B צמחה והגדילה את התזרים כך שהנזק הוא קטן מחצי התזרים
3. יש סיכוי של 1.98% שחברה B תפסיק לחלק דיבידנדים וחברה A תמשיך - במקרה הזה אתה מפסיד את חצי התזרים שהתקבל מחברה B אבל חברה A צמחה והגדילה את התזרים כך שהנזק הוא קטן מחצי התזרים

אם תשקיע 10% מההון בחברה A ו-90% בחברה B אז:
1. יש סיכוי של 0.04% ששתי החברות יפסיקו לחלק דיבידנדים - במקרה הזה אתה מפסיד את כל התזרים (כמו במקרה של השקעה בחברה בודדת או השקעה שווה בשתי החברות)
2. יש סיכוי של 1.98% שחברה A תפסיק לחלק דיבידנדים וחברה B תמשיך - במקרה הזה אתה מפסיד את 10% התזרים שהתקבל מחברה A אבל חברה B צמחה והגדילה את התזרים כך שהנזק הוא קטן מ-10% באופן יחסית משמעותי
3. יש סיכוי של 1.98% שחברה B תפסיק לחלק דיבידנדים וחברה A תמשיך - במקרה הזה אתה מפסיד את 90% התזרים שהתקבל מחברה B אבל חברה A צמחה והגדילה את התזרים כך שהנזק הוא קטן מ-90% אבל באופן זניח יחסית

ככל שמפצלים את התיק ליותר חברות בצורה שווה, כך הסבירות לאבדן מוחלט של התזרים יורדת ובמקביל הנזק מאובדן התזרים מחברה בודדת מתכווץ.
כשמפצלים את התיק בצורה לא שווה אז הנזק לא שווה כתלות באיזו חברה גרמה לנזק.
תדמיין למשל שחברה A היא FELE וחברה B היא WBA ותבדוק איזה נזק עצום היה נגרם לתיק שכזה בדוגמא של ההשקעה הלא מאוזנת לעומת השקעה מאוזנת.

למרות שמדובר על סיכונים שונים, גם כאן אין מספר קסם ואין תשובה נכונה.

אני תוהה האם לקנות עוד פרארי, היא סיכון סביר.
בדוגמא שלך אם פרארי אחת מתקלקלת אז כל הפראריות שלך מתקלקלות גם כן באותו היום :)

ראה התייחסות לגבי הסיכון השונה (שאינו קשור באופן ישיר לגובה הסיכון שחברה X תפגע בדיבידנדים כל עוד הסיכון זהה בין כולן) שנובע מפיזור לא אחיד לעיל.

מניח שכוונתך P2=1.1*1*P1? אחרת יצא 1=1.1*1 :) זה טריק חדש ליצר תשואה!
אכן, התכוונתי לנוסחה שרשמת.
אם אתה מצליח לזהות שגיאות ולתקן אותה אז אתה בטוח גם מבין אותה ;)


דיברנו על מצב שבו מחיר המניח עולה (מכל מיני סיבות), ואז תשואת הדיבידנד יורדת. באקט הרכישה
המקרה הזה קורה כשכל השוק עולה.
למשל ע"י הדפסת כסף של הבנקים המרכזיים שחלקו זורם להשקעות בשוק ההון בדוגמת השקעות מחקות מדד.
 
הצטרף
14/1/23
יש גם X
ההגדרה שלנו של השוק שונה.
אני לא סופר את החברות שאינן מחלקות ומגדילות.
הן לא השוק שלי.

נניח שאני מאוד מאמין במכוניות איכותיות, בדקתי אחורה וראיתי נתוני מכירות, התרשמתי מהרווחיות, בדקתי תקלות וכו'.
אתה צריך להתחשב בשוק המכוניות של כל 500 המכוניות שבשוק, ולקחת בחשבון גם סוסיטה ורנו 4 בממוצעים שלך....

היינו בסיבוב הזה כבר :)
 
נערך לאחרונה ב:

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
ההגדרה שלנו של השוק שונה.
אני לא סופר את החברות שאינן מחלקות ומגדילות.
הן לא השוק שלי.
הן חלק מהשוק - אם תרצה או לא תרצה.

אני חוזר שוב על מה שרשמתי כבר בעבר.
בשביל להתייחס "לחלק מהשוק" אתה צריך למצוא את המכפיל הבטוח של אותו החלק.

כולנו מסכימים שקיים מכפיל כלשהו (נסמנו D) שאם נכפיל את תשואת הדיבידנד של החברות המחלקות בלבד אז נקבל "טווח בטוח" מתאים.
אתה מתעקש להגדיר D=1.
אני מתעקש שלא ראיתי אף נתון שתומך בהגדרה של D=1 ומבחינתי הערך של D עדיין לא ידוע.
הסברתי בעבר איך ניתן לחקור ולמצוא את הערך של D בהיסטוריה (כמו שאני מצאתי את הערך המתאים בהתייחס לשוק בכללותו).

אני בהחלט מבין אם אתה לא רוצה למצוא אותו מכיוון שגם אני לא רוצה לטרוח ולמצוא אותו.
אני טוען שאתה צריך להבדיל בין "אני לא רוצה לדעת מה הערך הנכון של D ולכן אני בוחר שרירותית להגדיר D=1 בלי שום סיכומין" לבין "חקרתי את ההיסטורי ולכן אני יודע שהמכפיל הבטוח מקיים D=?".

מבחינתי אתה עדיין בחלק הראשון.
אני אצטרף אליך כשתחליט לעבור לחלק השני ותמצא את הערך שמחליף את "?".

אתה צריך להתחשב בשוק המכוניות של כל 500 המכוניות שבשוק, ולקחת בחשבון גם סוסיטה ורנו 4 בממוצעים שלך....
אם זה המחקר שביצעתי בעבר אז בהחלט שכן.
אם לא אז בהחלט שלא.

מכיוון שהמחקר שאני ביצעתי בעבר מצא שהמכפיל ביחס לכל השוק יוצא עד פי-1.5 (X=1.5) אז אני מסתמך על הטווח הבטוח ביחס לכל השוק שהוא עד פי-1.5.

עד שמישהו לא יבצע מחקר מקביל על "תת-שוק של המחלקות ומגדילות בלבד" וימצא את הערך הנכון של D אנחנו לא נדע מה הערך הנכון של D.
מותר לך לקבוע שרירותית שמתקיים D=1 רק כי מתחשק לך אבל אני לעולם לא אסכים עם הקביעה השרירותית הזו.

הפער בין "חקרתי את ההיסטוריה וראיתי X=1.5" לבין "לא חקרת והחלטת שרירותית D=1" הוא עצום.

בשורה התחתונה אתה יכול לעשות כרצונך כמובן.
אני בוחר במקרה זה לפעול על סמך עובדות היסטוריות ולא על סמך גחמות שרירותיות.

בשני המקרים אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה בעתיד...
 
הצטרף
14/1/23
אני בוחר במקרה זה לפעול על סמך עובדות היסטוריות ולא על סמך גחמות שרירותיות.
הטיעון שמספק לי (בלבד) שינה טובה בלילה, הוא לוגי עבורי,
אם ממוצע המהירות הנדרש לנצח מירוץ של כל המכוניות בעולם הוא 1.2 קמש,
אבל פרארי ולמבורגיני כבר 24 שנה מנצחות מירוץ עם 2.4 קמ"ש, כל שנה,
אני מרגיש בטוח לסוע ב 2.4 קמ"ש, בלמבורגיני.
סביר מאד, שרנו 4 לא תנצח מירוץ כזה ותשרוף מנוע במהירות הזאת. גם שהממוצע של המשתתפות במירוץ הוא 1.2.
אבל אני לא קונה רנו 4, רק בגלל שהיא גם בשוק המכוניות. ולא נוסע ב 1.2 קמ"ש בלמבורגיני, רק בגלל שרנו 4 נוסעת במהירות הזאת.
זה טיעון פסיכולוגי, לא מתמטי.
והוא נשען על הטיית השורדים,
ועדיין
פסיכולוגית, אני קונה למבורגיני, נוסע מהר, ומרגיש בטוח.

יש מצב שאתרסק לתוך קיר :)
 
נערך לאחרונה ב:

SIN

Well-Known Member
הצטרף
12/12/16
אין שום קשר בין תזרים באחוזים לבין הוצאות בדולרים - בוא ולא נעשה סלט בכוונה :)
אני מתקשה לזהות את הסלט.
אין דבר כזה תזרים באחוזים בפני עצמו, אם הכוונה לאחוז תשואת הדיבידנד, הנתון הזה לא אומר כלום בפני עצמו, ולא נטען באף מקום שהוא כן.
האחוז מייצג יחס (במקרה של תשואת דיבידנד זה הדיבידנד הנומינלי חלקי המחיר).
גם תשואת דיבידנד של 0.5% כפי שציינת בדוגמתך, בסה"כ מבטאת יחס. אם הלכת גם לכמות, שהיא בעצם הנכסים שברשותך, ניתן לחשב בקצה את התזרים הנומינלי שלך, שהוא מכפלה של הדיבידנד הנומילי ליחידה כפול הכמות יחידות. הכל קשור להכל.
ברור לכולנו, שבהינתן סכום X, שגוזר Y יחידות שנותנות Z דיבידנד - נעדיף תשואה של עד 1.5W מ-W (תשואת השוק).
אם הסכמנו עד פה, אנחנו נכנסים לשיקולים נוספים כמו פיזור סיכון. על זה הדיון מתחילתו ועד סופו והוא לא השתנה באף מקום.

וכאן אנחנו חוזרים שוב במעגל לציפיות של אנשים אינדיבודאלים לנסות ולקבל יותר ממה שהשוק רוצה לתת תוך כדי שימור רמת סיכון של השוק.
אני חושב שזה בלתי אפשרי - מותר לאחרים לחשוב אחרת.
זאת אמירה כבר יותר רלוונטית - למה אתה מגדיר, ניהול סיכון בתוך גבולות הגזרה, שאתה הגדרת כבטוחים, כניסיון לקבל יותר ממה שהשוק רוצה לתת תוך כדי שימור רמת הסיכון של השוק?

אין לי בעיה עם ההגדרות שנתת אבל אני לא מסכים עם ניסיון ההקשר בין אחוזים לדולרים.
גם אני לא. לכן גם כתבתי שאין לי שום יכולת או משמעות להשוות נתון אחוזי (שמייצג פרופורציה או יחס) למספר נומינלי.
הנתון האחוזי כמובן שאינו חי בואקום, ולא ברור לי איפה נטען אחרת?

אין משמעות ל-"אחוז נמוך ביחס לכמות".
האחוז נשאר אחוז ולא ניתן להשוות אותו לכמות.
לא ברור לי מאיפה הסקת שההשוואה לכמות?
אני חושב שהפער הוא כפי שחשבתי שהבנו קודם - אתה מתייחס לנמוך בהשוואה של האחוז מול האחוז ההיסטורי שכמובן זה הגיוני אם זאת הגדרתך (אחוז לאחוז).
כשאני כתבתי נמוך, התייחסתי לתזרים הנומינלי ביחס להוצאות החודשיות (נומינלי לנומינלי).
באף מקום לא נכתב או נאמר כמות והשוואה של אחוז לכמות.
האחוז תשואת דיבידנד הוא נגזרת של פרמטרים (דיבידנד נומינלי שנתי חלקי מחיר המניה) , וגם אפשר לחשב את התזרים החודשי (כמות מניות כפול דיבידנד נומינלי ליחידה) , שבחלוקה של התזרים להון שהושקע סה"כ (יחידות כפול מחיר ליחידה), יחוללו את אותו יחס בדיוק, בראשית הצירים (אחכ זה כבר יהיה התשואה על ההון המקורי שהושקע)).

4. מתפרסמים דיונים באינטרנט בין אנשים שמבינים שמה שיש זה Y לאנשים שחושבים שיש גם X

ראיתי את המחזוריות הזו בכל חיי הבוגרים ועולם כמנהגו נוהג - היא ממשיכה גם היום :)
נ.ב.
זה לא מוגבל רק בשוק ההון!

אני באופן אישי, החלטתי להפסיק לחיות בעבר ולהתמקד במה שיש בהווה.
אני חושב שאתה מתפרץ לדלת פתוחה, שאין שם בכלל פער. אתה לוקח את הדיון לכיוון של התעלמות מהשוק, אי הכרת המציאות וכו' שאלה טענות חשובות מאוד, אבל שגויות במקרה הנוכחי כי לכל מה שאני מציין נכנסים בעיניים פקוחות ולא תוך התעלמות מנתון כלשהו (ככול שאנחנו יודעים עליו).
אני לא כל כך מצליח להבין כיצד התובנה שאתה מגיע אליה היא שיש אנשים שחושבים שיש X, או שמישהו מתמקד בעבר במקום בהווה.
אתה ממשיך להתעלם מההנחות שאני מציין למרות שאני רוצה להאמין שכתבתי אותן יחסית בצורה מפורשת.
נניח ועשינו מחיקה טוטאלית לזיכרון שלנו, אין לנו מושג מה היה בעבר וגם מה יהיה בעתיד.
הנתון היחיד שאומרים לנו הוא מה ממוצע תשואת הדיבידנד של המדד וגם שניתן לסמוך על היחס של הפי 1.5 כגבולות גזרה בטוחים.
האם לתפיסתך בחירת מניה, כפי שאתה בעצמך עושה בטווח הזה, היא מיקוד בעבר? האם היא דמיונות שיש X לעומת האנשים שמבינים שיש Y?
איפה הפער בינינו?

אני לא מגדיר זאת כדילמה בכלל.
דילמה צריכה לכלול שתי אלטרנטיבות שניתן לממשן וכאן אין לנו שתי אלטרנטיבות כי יש לנו רק מציאות אחת ובמציאות הזו תשואת הדיבידנד של השוק היא 1.22%.
אני מסכים, לו תמיד היית קונה את מניית תשואת השוק.
מאחר הסכמנו כבר שמדובר בטווח ולא במספר בודד בפוטנציאל הקניה - זה פותח לנו מנעד אלטרנטיבות.
אם עד כאן הסכמנו, ונגדיר שהטווח הוא עד פי 1.5 מתשואת המדד, כל המניות שנמצאות בטווח הזה הן אלטרנטיבות.
במקרה שאני מנסה לתאר מדובר בבחירה בין אלטרנטיבות , בתוך הטווח.
הדילמה - האחת מגדילה סיכון לתזרים העתידי כי יוצרת חשיפה תזרימית למניה בתוך הטווח הבטוח, אבל מייצרת תזרים נומינלי נוכחי גבוה יותר מהאופציה השניה. האופציה השניה מקטינה חשיפה תזרימית, אבל עם תזרים כולל נומינלי נמוך יותר מהאופציה הראשונה.
להלן האלטרנטיבה והדילמה.

אם אינדיבידואל היה יכול לבחור בין לחיות במציאות שלנו לבין לחיות "ביקום מקביל" שבו תשואת הדיבידנד של השוק היתה 3% אז הייתי מסכים אתך שעומדת בפניו דילמה.
כל עוד אין לאותו אדם אפשרות לעבור לחיות באותו "יקום מקביל" אז זו אינה דילמה.
וודאי, גם תשואת דיבידנד של 1000% רק לא ברור לי הטיעון וההקשר שלו לכל מה שאנחנו כותבים.
ביחס ל-1% של FELE, מניה עם 1.1% שקולה בעיניך ל-3%? ו-1.2%? ו-1.3%? אם זה לחיות ביקום מקביל, אז אנחנו חיים בו ביחד כי באותו יקום מקביל היו לך 9 כאלה בקניה האחרונה.

אם כבר דילמה אז למה לא לנסות להשקיע לפי התשואה הזו?
התשובה פשוטה. זה לא בטווח של ה-1.5.


אותו משקיע "שאין לו הרבה להשקיע אבל רוצה לממן הוצאות גבוהות" ישיג הרבה יותר אם הוא ישקיע ביוני 1932 עם תשואה של 13.84% במקום באוקטובר 2024 עם תשואה של 1.22%.
אף אחד לא דיבר על גודל ההשקעה במונחי הרבה או מעט. נדמה לי שאנחנו מניחים הנחות ריאליות שלא משקיעים טריליון דולר ביום וגם לא 10 אג' ביום.

זה תלוי בהכנסות וההוצאות של האינדיבודאל ואין לזה שום קשר לתשואת הדיבידנד של השוק.
נכון, ואף אחד לא טען אחרת. הקונטקסט של המשפט היה - הדילמה בין היעדים וזמן השגתם שנכתב במשפט לפני המשפט הזה, כאשר לטעמי, יש כמה מחוללים עיקריים שמשפיעים על זה, וזה אחד מהם. פרשנות אחרת מוציאה את המשפט מהקשרו במקור.

יעדים לא ריאלים נועדו לכישלון.
יש הבדל גדול בין לא ריאלי לבין ריאלי עם סיכון סביר. לא ריאלי זה להשקיע בתשואת כ-13.84% בעוד תשואת השוק היום היא כ-1.3%. האם לא ריאלי להשקיע בתשואה של 1.6%?

זו המציאות שבה אנחנו חיים - גם אם היא פחות ידידותית למשקיעים מהמציאות של יוני 1932.
מסכים לחלוטין

כאן זה כבר דיון אחר לגמרי מהדיון שנוהל עד כה בשרשור (ובפורום באופן כללי).
אני חולק עליך לחלוטין. וחושב שלאורך כל הדיון, זה היה בדיוק הדיון לכל אורכו. כנראה שלא הצלחתי (ועדיין) להסביר את זה כמו שצריך.

אני יודע שאני מעוניין לקחת רמת סיכון דומה לרמת הסיכון של השוק הכללי (פסיכולוגיה) והגדרתי את הפעולות שלי בהתאם.
למה לקיחת סיכון בתוך הגבולות גזרה הבטוחים לשיטתך, אינם נכללים בהגדרה של רמת הסיכון הסבירה של השוק הכללי?

אם אתה בתוך הגבולות שהגדרת כ-"סיכון סביר" אז אתה לא לוקח "סיכון יתר" ולכן הסיכון עצמו נשאר "סביר" להגדרתך.
זאת בעצם מטרת השרשור ומה שתהיתי עליו בכתב מלכתחילה. עדיין יכולתי לקחת פחות סיכון לו הייתי נמנע מחשיפת היתר שיש בה כמובן היגיון

ככל שמפצלים את התיק ליותר חברות בצורה שווה, כך הסבירות לאבדן מוחלט של התזרים יורדת ובמקביל הנזק מאובדן התזרים מחברה בודדת מתכווץ.
כשמפצלים את התיק בצורה לא שווה אז הנזק לא שווה כתלות באיזו חברה גרמה לנזק.
תדמיין למשל שחברה A היא FELE וחברה B היא WBA ותבדוק איזה נזק עצום היה נגרם לתיק שכזה בדוגמא של ההשקעה הלא מאוזנת לעומת השקעה מאוזנת.
בדיוק. זאת הדילמה. לכן השתמשתי במונח חשיפה תזרימית והחיבור לסיכון התזרמי/נזק. הדילמה היא להגדיל את הסיכון בחשיפה תזרימית לא מאוזנת על חשבון תזרים גבוה יותר (בהנחה שעל כל WBA יש 20 שהם FELE - סתם זרקתי יחס אבל כאמור יש לנו דוגמא אמיתית מתיק עם 50 מניות).


בדוגמא שלך אם פרארי אחת מתקלקלת אז כל הפראריות שלך מתקלקלות גם כן באותו היום :)
נכון, ואני תוהה האם ההנחה שהפרארי תתקלקל, תחת ההנחה שזאת פרארי אמיתית, היא ניהול סיכון סביר.

למשל ע"י הדפסת כסף של הבנקים המרכזיים שחלקו זורם להשקעות בשוק ההון בדוגמת השקעות מחקות מדד.
או כי למשל המשקיעים קמו על רגל ימין בבוקר.
 
נערך לאחרונה ב:

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
אבל פרארי ולמבורגיני כבר 24 שנה מנצחות מירוץ עם 2.4 קמ"ש, כל שנה,
אני מרגיש בטוח לסוע ב 2.4 קמ"ש, בלמבורגיני.
במלים אחרות טענתך מסתכמת בכך שהחלטת ש-D=1 למרות שלא בדקת מה קרה בעבר.
על זה הגבתי:
לא ראיתי אף נתון שתומך בהגדרה של D=1 ומבחינתי הערך של D עדיין לא ידוע.
אין דבר כזה תזרים באחוזים בפני עצמו, אם הכוונה לאחוז תשואת הדיבידנד, הנתון הזה לא אומר כלום בפני עצמו, ולא נטען באף מקום שהוא כן.
על זה אנחנו מסכימים לגמרי :)

ברור לכולנו, שבהינתן סכום X, שגוזר Y יחידות שנותנות Z דיבידנד - נעדיף תשואה של עד 1.5Y מ-Y (תשואת השוק).
תחת ההנחה שהמקדם הבטוח הוא פי-1.5 מהשוק.
זו ההנחה שלי אבל היא לא עובדה שמכתיבה את העתיד.

על זה הדיון מתחילתו ועד סופו והוא לא השתנה באף מקום.
עד כה, אני משתתף בשרשור הזה בשני דיונים שונים.

דיון א': דן בסיכון לפגיעה בדיבידנד ע"י חברה בודדת.
מבחינתי ישנו "טווח בטוח" שמיוצג ע"י תשואת דיבידנד של עד פי-1.5 מתשואת הדיבידנד של השוק בנקודת הזמן הנוכחית ולכן חברות עם תשואת דיבידנד גבוהה יותר מהוות סיכון גדול יותר לכך שהמשקיע לא יקבל מהן את הדיבידנד הצפוי.

דיון ב': דן בחלוקת ההון בין חברות שונות (השקעה מאוזנת שווי, מאוזנת תזרים, לא מאוזנת בכלל...)
בדיון זה אין שום קשר לגובה תשואת הדיבידנד ו/או לסך הדיבידנדים המתקבלים מהחברות והוא דן בסיכון של המשקיע לאבד חלק לא פרופורציונלי מהתזרים שלו אם חברה בודדת תפגע.

בשרשור הזה יש ערבוב בין הדיונים כאשר:
מצד אחר הוצע לרכוש חברות עם תשואת דיבידנד שהיא מחוץ "לטווח הבטוח" שזה מוביל לסיכון גדול יותר לכך שהמשקיע לא יקבל את התזרים הצפוי מהחברה שנרכשה.
מצד שני הוצע להקצות הון גדול יותר לחברות ספציפיות לעומת אחרות ובכך להגדיל את הסיכוי שהמשקיע יאבד חלק לא פרופורציונלי מהתזרים שלו אם דווקא החברות הללו יפגעו בדיבידנד.

לקינוח נעשה ניסיון לשלב ביניהם ע"י הקצאת סכום יותר גדול לחברות עם הסיכון היותר גדול לפגיעה בדיבידנד.
השילוב הנ"ל לא רק מכניס לתמונה את הסיכון לנזק לא פרופורציונלי אלא מחריף אותו בכך שהוא מבצע את ההשקעה היתרה דווקא בחברות עם הסיכון היותר גדול לפגיעה בתזרים.

למה אתה מגדיר, ניהול סיכון בתוך גבולות הגזרה, שאתה הגדרת כבטוחים, כניסיון לקבל יותר ממה שהשוק רוצה לתת תוך כדי שימור רמת הסיכון של השוק?
ברגע שאתה בתוך הטווח הבטוח אז אתה בתוך הטווח הבטוח - מבחינתי אין כאן "סיכונים שונים".

אני חושב שעיקר הבלבול הוא הניסיון להתייחס לסיכונים שונים באמצעות המילה "סיכון" בלי לבאר לאיזה סיכון מתייחסים אז ברשותך אני אתחיל לפרט בהמשך השרשור על איזה סיכון אני מדבר.

אבל שגויות במקרה הנוכחי כי לכל מה שאני מציין נכנסים בעיניים פקוחות ולא תוך התעלמות מנתון כלשהו (ככול שאנחנו יודעים עליו).
תשים לב שבדיון משתתפים יותר מאני ואתה :)
ראה למשל את התגובה האחרונה של @לומד מהר כשמסבירים לאט שבה הוא ממשיך לחזור על היצמדות לכך שמבחינתו טווח התשואה הבטוח הוא מכפיל של 1 ביחס לתשואת הדיבידנד של המגדילות למרות שלא ראינו נתונים שתומכים בכך.

הדיון כאן אינו דו-שיח בינינו אלא רב-שיח בין כל המשתתפים עם כמה קוראים שקטים.
בתגובותיי אני מתייחס לכולם ולא רק לאדם שאותו אני מצטט.

האם לתפיסתך בחירת מניה, כפי שאתה בעצמך עושה בטווח הזה, היא מיקוד בעבר?
ההתייחסות למיקוד בעבר היתה לגבי הרצון של חלק מהאנשים להיצמד לתשואות גבוהות יותר (תוך התעלמות ממכפלות שהתגלו בעבר) כגון ע"י היצמדות לתשואת הדיבידנד של המחלקות עם מכפיל של 1 למרות שלא בוצע שום ניתוח היסטורי בשביל להבין שהמכפיל באמת היה 1 אי פעם.

איפה הפער בינינו?
לדעתי הפער הוא שאנחנו מנהלים דיונים שונים.
בעוד אתה פונה אך ורק אלי, אני מגיב אל כל המעורבים ולכן אני מתייחס לדברים שגם אחרים רושמים - גם כחלק מהציטוט של דבריך.

מאחר הסכמנו כבר שמדובר בטווח ולא במספר בודד בפוטנציאל הקניה - זה פותח לנו מנעד אלטרנטיבות.
בהקשר של "סיכון לפגיעה בדיבידנד מחברה בודדת" אני מתייחס אליהן כשקולות ולכן מבחינתי אין כאן דילמה.
תזרוק קוביה, תגריל מספר באינטרנט ופשוט תבחר אחת מהן.

בהקשר של "סיכון לנזק לא פרופורציונלי לתזרים אם דווקא החברה הזו תפגע בדיבידנד" אז אין שום קשר לגובה תשואת הדיבידנד של החברה (בהינתן שהיא באמת בטווח) והשיקול הופך להיות שיקול של פיזור הוני ולא תשואתי.

הדילמה - האחת מגדילה סיכון לתזרים העתידי כי יוצרת חשיפה תזרימית למניה בתוך הטווח הבטוח, אבל מייצרת תזרים נומינלי נוכחי גבוה יותר מהאופציה
וכאן גם יש פער.
מבחינתי "הסיכון לתזרים עתידי" בכולן הוא זהה (כל אחת מהחברות יכולה להפסיק לחלק דיבידנד עם הסתברות דומה להתממשות הסיכון בכולן).
בראייתי, הפער בסיכון ביניהן הוא לא "לתזרים עתידי" אלא "לנזק לא פרופורציונלי בתזרים העתידי" (כלומר: אם הסיכון התממש דווקא בחברה X אז האם הנזק התזרימי גדול בהרבה מהנזק שהיה צריך להיגרם אם החלוקה התזרימית היתה מאוזנת).

האופציה השניה מקטינה חשיפה תזרימית, אבל עם תזרים כולל נומינלי נמוך יותר מהאופציה הראשונה.
הפער התזרימי ביניהן זניח (מקסימום 0.61% נכון להיום...) לעומת הפער בסיכון לנזק לא פרופורציונלי (שיכול להיות אפילו כפול ומשולש).

ביחס ל-1% של FELE, מניה עם 1.1% שקולה בעיניך ל-3%? ו-1.2%? ו-1.3%? אם זה לחיות ביקום מקביל, אז אנחנו חיים בו ביחד כי באותו יקום מקביל היו לך 9 כאלה בקניה האחרונה.
לראייתי, הפער בין 1.0% ל-1.5% לא מצדיק דיון ואני מחשיב את שניהם כשקולים.
לדעתי הדיון על הסיכון לנזק לא פרופורציונלי הרבה יותר משמעותי מכך ואם כבר מחפשים לקבל החלטה אז עדיף להתמקד בשיקול הזה קודם.

התשובה פשוטה. זה לא בטווח של ה-1.5.
מעולה.
משכך, מבחינתי הסיכון לפגיעה בתזרים הוא דומה ולכן כל משקיע יכול לבחור מה שמתחשק לו ואין לי דעה לכאן או לכאן.

לא ריאלי זה להשקיע בתשואת כ-13.84% בעוד תשואת השוק היום היא כ-1.3%.
יש אנשים (לא אני!) שחושבים שזה דווקא ריאלי :)

האם לא ריאלי להשקיע בתשואה של 1.6%?
מבחינתי, כל עוד זה בטוח הטווח אז זה שקול.
אני לא מבצע הבחנות בין תתי-רמות בתוך הטווח.

למה לקיחת סיכון בתוך הגבולות גזרה הבטוחים לשיטתך, אינם נכללים בהגדרה של רמת הסיכון הסבירה של השוק הכללי?
סיכונים שונים.
לקיחת סיכון לפגיעה בדיבידנד בתוך הטווח הבטוח של פגיעה בדיבידנד היא מבחינתי שקולה.
לקיחת סיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בדיבידנד זה כבר משהו אחר לגמרי ואין לו שום קשר לתשואת השוק, למכפיל תשואת השוק ולאיך מגדירים טווח בטוח.

שני סיכונים שונים מצריכים שיקולים שונים.

יכולתי לקחת פחות סיכון לו הייתי נמנע מחשיפת היתר שיש בה כמובן היגיון
בכל פעם אתה צריך להתמקד בסיכון שיותר מטריד אותך ולהחליט איך אתה מתמודד איתו.
כל פעולה שאתה לוקח בשביל לנטרל סיכון X מגדילה סיכון Y.

בשביל להתמודד עם הסיכון לפגיעה בדיבידנד אני החלטתי על רכישת מניות בתוך הטווח הבטוח (בין המדד לפי-1.5 מהמדד).
בשביל להתמודד עם הסיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בדיבידנד אני החלטתי לא לרכוש מניות שכבר עכשיו מהוות סיכון לפגיעה לא פרופורציונלית בדיבידנד.

בכל רכישה אני שם לעצמי למטרה להתמודד עם שני הסיכונים הללו במקביל וזה אומר גם לא לרכוש חברות עם דיבידנד גבוהה מדי וגם לא לקנות עוד מניות של חברות שכבר מהוות סיכון לפגיעה לא פרופורציונלית עבור התזרים שלי.
גובה התזרים המתקבל הוא תוצאה של ההתגוננות הנ"ל ואם הוא נמוך מדי אז זב"שי... (או: זה מה שיש)

האם ההנחה שהפרארי תתקלקל, תחת ההנחה שזאת פרארי אמיתית, היא ניהול סיכון סביר.
ההחה היא שלפרארי יש סיכוי "לעבור ריקול" בדיוק כמו למכוניות האחרות (ראה: "הטווח הבטוח").
מבחינה זו הסיכון ש-"יבצעו ריקול" הוא שקול בין פרארי ללמבורגיני.
מכיוון שבשתיהן קיים הסיכון הנ"ל אז השאלה הנשאלת היא: מה הנזק אם מבוצע ריקול?
במידה ויש לך פרארי אחת ולמבורגיני אחת אז בכל אחד מהמקרים הנזק הוא 50%.

אם יהיו לך שני פרארי ולמבורגיני אחת אז הנזק מריקול דווקא של הפרארי מזנק ל-66.66% במקום 50%.
את זה אני מגדיר כסיכון לנזק לא פרופורציונלי.
 

SIN

Well-Known Member
הצטרף
12/12/16
תחת ההנחה שהמקדם הבטוח הוא פי-1.5 מהשוק.
זו ההנחה שלי אבל היא לא עובדה שמכתיבה את העתיד.
ההנחה שלי היא שעל זה יש הסכמה בינינו. מתנצל אם זה לא היה ברור.

עד כה, אני משתתף בשרשור הזה בשני דיונים שונים.

דיון א': דן בסיכון לפגיעה בדיבידנד ע"י חברה בודדת.
מבחינתי ישנו "טווח בטוח" שמיוצג ע"י תשואת דיבידנד של עד פי-1.5 מתשואת הדיבידנד של השוק בנקודת הזמן הנוכחית ולכן חברות עם תשואת דיבידנד גבוהה יותר מהוות סיכון גדול יותר לכך שהמשקיע לא יקבל מהן את הדיבידנד הצפוי.

דיון ב': דן בחלוקת ההון בין חברות שונות (השקעה מאוזנת שווי, מאוזנת תזרים, לא מאוזנת בכלל...)
בדיון זה אין שום קשר לגובה תשואת הדיבידנד ו/או לסך הדיבידנדים המתקבלים מהחברות והוא דן בסיכון של המשקיע לאבד חלק לא פרופורציונלי מהתזרים שלו אם חברה בודדת תפגע.
מוזרה לי ההתעלמות המלאכותית בין שני הדברים שכתבת - המוטיבציה לחלוקת ההון בין חברות שונות (איזון), נובעת מהסיכוי לפגיעה בדיבידנד על ידי חברה בודדת ולכן להתייחס לשני הדיונים כאילו הם ביקומים מקבילים תמוהה.

מצד אחר הוצע לרכוש חברות עם תשואת דיבידנד שהיא מחוץ "לטווח הבטוח" שזה מוביל לסיכון גדול יותר לכך שהמשקיע לא יקבל את התזרים הצפוי מהחברה שנרכשה.
לא מכיר הצעה כזאת לאורך כל השרשור. דווקא לאורך כל השרשור הודגש מספר פעמים שרכישת המניה היא בטווח הבטוח. אשמח להפניה מאיפה הבנת משהו כזה?

מצד שני הוצע להקצות הון גדול יותר לחברות ספציפיות לעומת אחרות ובכך להגדיל את הסיכוי שהמשקיע יאבד חלק לא פרופורציונלי מהתזרים שלו אם דווקא החברות הללו יפגעו בדיבידנד.
זה הדבר היחידי עליו דוברמתחילת השרשור.

לקינוח נעשה ניסיון לשלב ביניהם ע"י הקצאת סכום יותר גדול לחברות עם הסיכון היותר גדול לפגיעה בדיבידנד.
השילוב הנ"ל לא רק מכניס לתמונה את הסיכון לנזק לא פרופורציונלי אלא מחריף אותו בכך שהוא מבצע את ההשקעה היתרה דווקא בחברות עם הסיכון היותר גדול לפגיעה בתזרים
עדיין לא ברור לי איך אתה מסיק את זה אם אנחנו בתוך הטווח של הפי 1.5, עליו הסכמנו.

תשים לב שבדיון משתתפים יותר מאני ואתה :)
ראה למשל את התגובה האחרונה של @לומד מהר כשמסבירים לאט שבה הוא ממשיך לחזור על היצמדות לכך שמבחינתו טווח התשואה הבטוח הוא מכפיל של 1 ביחס לתשואת הדיבידנד של המגדילות למרות שלא ראינו נתונים שתומכים בכך.

הדיון כאן אינו דו-שיח בינינו אלא רב-שיח בין כל המשתתפים עם כמה קוראים שקטים.
בתגובותיי אני מתייחס לכולם ולא רק לאדם שאותו אני מצטט.
כל מה שאני מגיב ומתייחס זה אך ורק למה שכתבתי ובשמי :)
לא יודע להסביר ולהתייחס לאמירות של אחרים , את זה הם יסבירו בעצמם.

ההתייחסות למיקוד בעבר היתה לגבי הרצון של חלק מהאנשים להיצמד לתשואות גבוהות יותר (תוך התעלמות ממכפלות שהתגלו בעבר) כגון ע"י היצמדות לתשואת הדיבידנד של המחלקות עם מכפיל של 1 למרות שלא בוצע שום ניתוח היסטורי בשביל להבין שהמכפיל באמת היה 1 אי פעם.
כאמור, לא אני כתבתי את זה אז אני מתייחס רק לשיח בינינו.

בעוד אתה פונה אך ורק אלי, אני מגיב אל כל המעורבים ולכן אני מתייחס לדברים שגם אחרים רושמים - גם כחלק מהציטוט של דבריך.
עכשיו הכל ברור:) אז בעצם אתה לא מתייחס רק למה שאני אומר שאתה מצטט אותי (אתה יכול להבין את הבלבול כמובן). אשמח אם בציטוטים תתייחס למה שאני אומר או תבהיר שההתייחסות איננה אלי:)

בהקשר של "סיכון לנזק לא פרופורציונלי לתזרים אם דווקא החברה הזו תפגע בדיבידנד" אז אין שום קשר לגובה תשואת הדיבידנד של החברה (בהינתן שהיא באמת בטווח) והשיקול הופך להיות שיקול של פיזור הוני ולא תשואתי.
אבל דה פקטו, יש ביניהן הבדל בתשואה.

בראייתי, הפער בסיכון ביניהן הוא לא "לתזרים עתידי" אלא "לנזק לא פרופורציונלי בתזרים העתידי" (כלומר: אם הסיכון התממש דווקא בחברה X אז האם הנזק התזרימי גדול בהרבה מהנזק שהיה צריך להיגרם אם החלוקה התזרימית היתה מאוזנת).
על זה אנו מסכימים, ולזה גם היתה כוונתי.

הפער התזרימי ביניהן זניח (מקסימום 0.61% נכון להיום...) לעומת הפער בסיכון לנזק לא פרופורציונלי (שיכול להיות אפילו כפול ומשולש).
בתנאי השוק, חצי אחוז בעיני זה לא פער זניח. ובלי קשר לזניח או לא, בסוף צריך לשלם את ההוצאות בסוף החודש כך שייתכן שאין ברירה במובן שז הסכום לכיסוי ההוצאות החודשיות שנדרש

לראייתי, הפער בין 1.0% ל-1.5% לא מצדיק דיון ואני מחשיב את שניהם כשקולים.
לדעתי הדיון על הסיכון לנזק לא פרופורציונלי הרבה יותר משמעותי מכך ואם כבר מחפשים לקבל החלטה אז עדיף להתמקד בשיקול הזה קודם.
אז תהייתי היא עד כמה הסיכון הזה הוא לא פרופרוציונלי או סביר, בהינתן גבולות הגזרה הבטוחים מלכתחילה.

משכך, מבחינתי הסיכון לפגיעה בתזרים הוא דומה ולכן כל משקיע יכול לבחור מה שמתחשק לו ואין לי דעה לכאן או לכאן.
במילים אחרות, הגדלת החשיפה התזרימית במניות אשר בטווח שבין 1%-1.5% היא סיכון סביר?

אני לא מבצע הבחנות בין תתי-רמות בתוך הטווח.
אז זה הדיון שניסיתי לעורר.

לקיחת סיכון לפגיעה בדיבידנד בתוך הטווח הבטוח של פגיעה בדיבידנד היא מבחינתי שקולה.
לזה כוונתי. אני סבור שעדיין, יש מנעד בפנים , שיכול לשפר את התזרים על חשבון הגדלת החשיפה התזרימית.

בכל רכישה אני שם לעצמי למטרה להתמודד עם שני הסיכונים הללו במקביל וזה אומר גם לא לרכוש חברות עם דיבידנד גבוהה מדי וגם לא לקנות עוד מניות של חברות שכבר מהוות סיכון לפגיעה לא פרופורציונלית עבור התזרים שלי.
גובה התזרים המתקבל הוא תוצאה של ההתגוננות הנ"ל ואם הוא נמוך מדי אז זב"שי... (או: זה מה שיש)
השאלה כמה הבוגימן הזה קיים, כשאנחנו מכירים את היחס של WBA לעומת האחרות, בטווח הבטוח שהגדרנו.
אם חושבים על זה, בהשקעות באופן אינהרנטי, נמצאים במניות מסוימות בחשיפת תזרימית כי הממוצע התזרימי זז כל הזמן עם הרכישות (במציאות יש תשואות שונות ואנחנו לא רוכשים באופן סטרילי מניות עם תשואה שמגלמת דיבידנד נומינלי שהוא בדיוק לממוצע התזרים שלנו).

ההחה היא שלפרארי יש סיכוי "לעבור ריקול" בדיוק כמו למכוניות האחרות (ראה: "הטווח הבטוח").
מבחינה זו הסיכון ש-"יבצעו ריקול" הוא שקול בין פרארי ללמבורגיני.
מכיוון שבשתיהן קיים הסיכון הנ"ל אז השאלה הנשאלת היא: מה הנזק אם מבוצע ריקול?
במידה ויש לך פרארי אחת ולמבורגיני אחת אז בכל אחד מהמקרים הנזק הוא 50%.

אם יהיו לך שני פרארי ולמבורגיני אחת אז הנזק מריקול דווקא של הפרארי מזנק ל-66.66% במקום 50%.
את זה אני מגדיר כסיכון לנזק לא פרופורציונלי.
הדיון הוא שבגלל שלא בחרנו סוסיתא אלא פרארי, אנחנו מאמינים שזה אמור איכשהו להשתקף בסיכוי לביצוע ריקול (נניח שבדוח של פרארי לא היה ריקול 60 שנים).
ואז השאלה שעולה היא לא מה הנזק אם מבוצע ריקול (זה ברור) אלא האם קניית פרארי נוספת, תחת נתוני הריקול הללו, היא ניהול סיכון סביר, בהינתן שמדובר בפרארי שלא עברה ריקול 60 שנים (הטיית אחרונים ארוכה :) ).
 

daat99

מייסד
מנהל
הצטרף
22/11/15
מוזרה לי ההתעלמות המלאכותית בין שני הדברים שכתבת - המוטיבציה לחלוקת ההון בין חברות שונות (איזון), נובעת מהסיכוי לפגיעה בדיבידנד על ידי חברה בודדת ולכן להתייחס לשני הדיונים כאילו הם ביקומים מקבילים תמוהה.
אלו סיכונים שונים ולדעתי צריך להתמודד עם כל אחד מהם בפני עצמו.
הסיכון השני לא קיים אם הסיכון הראשון לא התממש מכיוון שאם אף חברה לא פגעה בדיבידנד אז לא יכולה להיות פגיעה לא פרופורציונלית בתזרים של המשקיע בשל חברה בודדת.
התגוננות מפני הסיכון הראשון בפני עצמה לא עוזרת להתגונן מפני הסיכון השני.


הדרך שלי להתמודד עם הסיכון הראשון שבו חברה בודדת תפגע בדיבידנד הוא היא ע"י ביצוע הסינון לפני הרכישה והיצמדות לחברות עם תשואת דיבידנד "בטווח הבטוח".

הדרך שלי להתמודד עם הסיכון השני של פגיעה לא פרופורציונלית בתזרים שיכול לקרות רק אחרי שהסיכון הראשון התממש וחברה בודדת כבר פגעה בדיבידנד היא ע"י אי-הגדלת החשיפה התזרימית לחברה בודדת במהלך רכישות חדשות.

אשמח להפניה מאיפה הבנת משהו כזה?
מההודעה הראשונה בשרשור:
אני מאוד אשמח אם תוכל לשתף את התפיסה שלך לצורך למידה וכדי להמחיש בצורה ריאלית, איך מצליחים גם לבצע רכישות רבות בתיק של מניות עם תשואות נמוכות שברור לגמרי המימד הארוך טווח שלהן והפרמטרים הבטוחים יחסית שגרמו לך לרכוש אותן, אל מול יעדים בהווה העכשווי לתזרים סביר שמאפשר לכסות על ההוצאות או את רובן בכל אופן?
איך מייצרים לדעתך את דרך המלך מול שני הקצוות הללו?
קצה אחד: תשואות נמוכות.
קצה שני: יעדים ל-"תזרים סביר" (קרי: אני רוצה יותר דיבידנדים על אותה ההשקעה).

הדרך היחידה להגיע לשם בהווה (אין גדילה בהווה) היא באמצעות רכישת חברות עם תשואת דיבידנד גבוהה יותר.

אז בעצם אתה לא מתייחס רק למה שאני אומר שאתה מצטט אותי (אתה יכול להבין את הבלבול כמובן).
כן וכן.

אשמח אם בציטוטים תתייחס למה שאני אומר או תבהיר שההתייחסות איננה אלי:)
כשאני מגיב ההתייחסות היא גם לכותב המלל שאותו אני מצוטט וגם לשאר הקוראים.
אם הייתי מתייחס רק לכותב המלל אז הדיון היה יכול להתבצע בהודעות פרטיות/אימייל ולא צריך בכלל פורום :)

אבל דה פקטו, יש ביניהן הבדל בתשואה.
ביהדות יש את הביטוי "בטל בשישים" שלפיו מאכל נשאר כשר אפילו אם התערבב בתוכו דבר האסור באכילה בתנאי שכמות הדבר האסור כה קטנה עד שלא ניתן להבחין בה אפילו בטעימה.

לראייתי - הפער הזעום בתזרים הוא "בטל בשישים" לעומת הפער העצום בנזק הפוטנציאלי במקרה של נזק לא פרופורציונלי לתזרים מחברה בודדת.
הפער הזה אפילו מתעצם כשהחשיפה לחברות עם התזרים היותר גבוהה היא החשיפה הגדולה יותר דבר שמעמיק את המשמעות של "בטל בשישים" כי בהתממשות הסיכון לא ניתן יהיה לזהות את הנזק מהתזרים הנמוך יותר בשל הנזק מהפגיעה הלא פרופורציונלית.

בתנאי השוק, חצי אחוז בעיני זה לא פער זניח. ובלי קשר לזניח או לא, בסוף צריך לשלם את ההוצאות בסוף החודש כך שייתכן שאין ברירה במובן שז הסכום לכיסוי ההוצאות החודשיות שנדרש
אם אדם שמשקיע באופן עקבי מגיע למצב שחצי אחוז בשנה מההפקדה האחרונה זה מה שעושה את ההבדל בין "התזרים מכסה את ההוצאות" לבין "התזרים לא מכסה את ההוצאות" אז עצתי היא לחכות עוד חודש, להפקיד עוד סכום חד-פעמי קטן ולהיות רחוקים יותר מהקצב אפילו עם תשואה של 1% בלבד.

אז תהייתי היא עד כמה הסיכון הזה הוא לא פרופרוציונלי או סביר, בהינתן גבולות הגזרה הבטוחים מלכתחילה.
הסיכון לפגיעה בדיבידנד עדיין קיים ולכן כל חברה בתיק יכולה לפגוע בדיבידנד.
משכך אנחנו צריכים להתקדם צעד ולחשוב "מה קורה הסיכון התממש בחברה ספציפית?".
אם 99% מהתזרים של המשקיע מגיע מהחברה הזו אז המשקיע בצרות ולא יעזור לו שיש לו עוד 5000 חברות שביחד מייצרות רק 1% מהתזרים שלו...
המטרה שלי היא לצמצם את הנזק הזה ככל הניתן והדרך לעשות זאת היא ע"י צמצום התזרים שמתקבל מחברות קיצוניות ולשאוף לתזרים כמה שיותר מאוזן.

הגדלת החשיפה התזרימית במניות אשר בטווח שבין 1%-1.5% היא סיכון סביר?
הגדלת חשיפה תזרימית לחברות בודדות על חשבון שאר החברות בתיק היא מבחינתי סיכון בלתי נסבל לנזק בלתי פרופורציונלי בתזרים בשל פגיעה של חברה בודדת.

אם משקיע יודע איזו חברה לא תפגע בדיבידנד אז הוא לא צריך לפזר את הונו על פני חברות רבות ומספיק לרכוש בכל כספו רק את החברה הזו.
אם משקיע לא יודע זאת אז הוא צריך לחשוב על הנזק מפגיעה לא פרופורציונלית ואין לו שום קשר לתשואת הדיבידנד של החברות עצמן.

אז זה הדיון שניסיתי לעורר.
אז כשלת מכיוון שאין כאן דיון ;)
מבחינתי כולן שוות מבחינת הסיכון לפגיעה בדיבידנד.

אני סבור שעדיין, יש מנעד בפנים
אני לא.
איש איש ודעתו :)

שיכול לשפר את התזרים על חשבון הגדלת החשיפה התזרימית.
אין שום קשר בין השניים - שוב מדובר בסיכונים שונים לחלוטין.

הסיכון לפגיעה בדיבידנד הוא סיכון ראשון.
הסיכון לפגיעה תזרימית לא פרופורציונלית אחרי שהסיכון הראשון התממש הוא סיכון שני.

התגוננות/התעלמות מהסיכון הראשון לא משפיעה על הסיכויים של הסיכון השני להתממש ולהיפך (בהינתן והסיכון הראשון כן התממש).

השאלה כמה הבוגימן הזה קיים,
אין לי מידע על הנושא.

אם חושבים על זה, בהשקעות באופן אינהרנטי, נמצאים במניות מסוימות בחשיפת תזרימית כי הממוצע התזרימי זז כל הזמן עם הרכישות (במציאות יש תשואות שונות ואנחנו לא רוכשים באופן סטרילי מניות עם תשואה שמגלמת דיבידנד נומינלי שהוא בדיוק לממוצע התזרים שלנו).
נכון מאוד.
זה לא אומר שאני כמשקיע צריך לנקוט בפעולות אקטיביות שיגדילו את הנזק הלא פרופורציונלי הפוטנציאלי במקום בפעולות אקטיביות שיצמצמו אותו.

אז השאלה שעולה היא לא מה הנזק אם מבוצע ריקול (זה ברור) אלא האם קניית פרארי נוספת, תחת נתוני הריקול הללו, היא ניהול סיכון סביר, בהינתן שמדובר בפרארי שלא עברה ריקול 60 שנים (הטיית אחרונים ארוכה :) ).
התשובה על שאלה זו תמיד תהיה "לא!".
העובדה שאנחנו יודעים שהסבירות לריקול מאוד נמוכה לא אומרת שאנחנו יודעים בוודאות שלא יהיה ריקול שכזה.

משכך אנחנו צריכים לחשוב קדימה ולשאול את עצמו את השאלה הבאה:
אם יתממש הסיכון ובאמת יהיה ריקול של פרארי בפעם הראשונה ב-60 השנים האחרונות, האם אני רוצה שני פרארי ולמבורגיני אחת במוסך או פרארי אחת, למבורגיני אחת וסוסיתא אחת?
מבחינת "אני חייב לפחות שני רכבים בשביל להתנהל בשוטף" אני לא רוצה "שני פרארי ולמבורגיני אחת" אלא אני מעדיף "פרארי אחת, למבורגיני אחת וסוסיתא אחת" - למרות שהסוסיתא תאכל ע"י גמל...

***איך אין סרטון של גמל אוכל מכונית?!?!?!***

התשובה לשאלה הזו לא קשורה במאומה לשאלה "מה הסיכוי שיהיה ריקול לפרארי" כי השאלה מלכתחילה מניחה שהסיכון יתממש ויהיה ריקול שכזה.

גם בדיבידנדים, אני מניח שכל חברה (גם אם היא הייתה "בטווח הבטוח"), יכולה לפגוע בדיבידנד ולכן אני לא מתייחס לגובה תשואת הדיבידנד בשאלה של "האם בהתממשות הסיכון הנזק יהיה פרופורציונלי או לא?".
 
למעלה תחתית