הרבה קוראים שואלים אותי למה אני לא משקיע בקרנות מנוהלות שמחזיקות במניות דיבידנד או תעודות סל שעוקבות אחרי מדד מניות דיבידנד כזה או אחר.
הסיבה המרכזית שמוצגת בשאלות הללו הוא הרצון להסיר את האחריות של בחירת מניות ספציפיות ולהפיל אותה על מנהל הקרן/המדד ובכך להקל על תהליך ההשקעה.
החלטתי לכתוב על זה מאמר ולהציג כאן את החסרונות הרבים של קרנות מנוהלות ותעודות סל מול בחירת מניות בצורה סלקטיבית.
יתרון ראשון – תזרים מזומנים קבוע ויציב
המטרה הראשונה והחשובה ביותר של משקיע דיבידנדים היא לקבל תזרים מזומנים קבוע ויציב בכל חודש (רבעון) בלי שום קשר למצב השוק או לדברים שקורים בעולם (אם זו אינה המטרה שלך – הקורא/ת – אז השקעה במניות דיבידנד אינה מתאימה לך כלל).
החברות שאנחנו רוכשים ידועות בהמשך חלוקת דיבידנדים והגדלתם בכל שנה כולל בשנות משבר ומכיוון שאנחנו לא מוכרים מניות כלל אנו יכולים לדעת בסבירות גבוהה ביותר מה יהיה תזרים המזומנים המינימאלי שאנחנו נקבל מהתיק במהלך השנה הקרובה.
יתרון שני – כדור הרגעה פסיכולוגי במהלך משבר
בתיק מפוזר עם 50 מניות דיבידנד שונות אנו צפויים לקבל בכל שנה בממוצע (כולל במהלך משברים):
- 200 דיבידנדים
- 50 העלאות דיבידנד
יש לנו 52 שבועות בשנה קלנדרית וזה מתורגם לממוצע של (המספרים מעוגלים):
- 4 הודעות על דיבידנד בשבוע
- הודעה אחת על הגדלת דיבידנד בשבוע
במהלך המשבר אנחנו עוברים כל יום עם:
- חדשות בוקר שמתארות כמה הבורסה נופלת
- שומעים הסברים משכנעים למה הפעם זה שונה והבורסה לא תתאושש לעולם
- מדברים עם אנשים שהפסידו הון תועפות ומכרו הכל שמנסים לשכנע אותנו לצאת לפני שנפסיד כמוהם
אחרי כל מטח העצבים המתמשך הזה במהלך כל היום אנחנו חוזרים סוף כל סוף הביתה, פותחים את תיבת הדואר ורואים מייל תחת הכותרת: "המשכורת שלך כדמות דיבידנד מועברת לחשבון ההשקעות שלך"
ביום חמישי אחרי שבוע שלם של מתחים אנו זוכים לקרוא מייל תחת הכותרת: "מזל טוב! הצלחת לעמוד במגוון הלחצים ולא מכרת את המניות שלך ולכן החלטנו להעלות לך את המשכורת (קרי הדיבידנד)!"
עם הודעות שכאלו שמגיעות לעיתים תכופות הרבה יותר קל לשמור על שפיות ולדבוק במטרה.
יתרון שלישי – הקטנת הסיכון של פגיעה בדיבידנד ובתשואה 1 – גובה תשואת דיבידנד
הקריטריון הנפוץ של הקרנות המנוהלות והמדדים שעוקבים אחרי מניות דיבידנד לרכישת מניות (או הכלתן במדד) הוא גובה תשואת הדיבידנד כאשר הם מתמקדים בתשואה הגבוהה יותר.
לצערינו הרב המניות הללו הן "מלכודות דיבידנדים" ולרוב תשואה שעוברת את תשואת השוק ביותר מפי-2 היא דגל אדום שמאותת על סכנה לפגיעה בדיבידנד.
ברגע שחברה בעלת עבר מרשים של הגדלת דיבידנדים בכל שנה פוגעת בדיבידנד שלה היא לרוב סופגת נפילה של כ-30% בתוך יום מסחר אחד ממועד ההכרזה על הפגיעה בדיבידנד.
עקב כך מנהלי הקרנות והמדדים סובלים מסיכון גבוהה יותר לפגיעה בדיבידנד מצד אחד ולהפסד הון משמעותי מצד שני לפני שהם יימכרו את המניה (ככל הנראה) בהפסד ניכר.
יתרון רביעי – הקטנת הסיכון של פגיעה בדיבידנד ובתשואה 2 – יחס חלוקת רווחים
הקרנות המנוהלות ומדדי מניות הדיבידנד מתעלמים מיחס חלוקת הדיבידנדים של החברות שהן מחזיקות.
יחס חלוקת הדיבידנדים זה היחס שבין הרווח בפועל של החברה לבין הדיבידנד שהיא חילקה במהלך השנה האחרונה.
אם חברה מסויים הרוויחה רק דולר אחד במהלך השנה האחרונה אבל חילקה דיבידנד של 2 דולר זה אומר שהיא היתה צריכה להגדיל את החובות שלה בשביל לחלק את הדולר השני וזה מצב שלא יכול להימשך הרבה זמן לפני שהחברה תאלץ לפגוע בדיבידנד.
משקיעי מניות דיבידנד יראו את המצב הזה לפני שהם ירכשו את המניות של אותה החברה ולכן לא ירכשו אותן כלל ולא יפגעו מהקטנת הדיבידנד הצפויה.
יתרון חמישי – הקטנת הסיכון של פגיעה בדיבידנד ובתשואה 3 – יחס חוב/נכס
נתון נוסף שהקרנות המנוהלות ומדדי מניות הדיבידנד מתעלמים ממנו הוא יחס חוב/נכס של החברות שהן מחזיקות.
יחס חוב/נכס מתקבל מחלוקת סך החובות של החברה בשווי הנכסים שלה וכאשר החוב גדול מאוד אז החברה חשופה לסיכון גדול של פשיטת רגל עקב אי עמידה בהתחייבויות הכלכליות שלה.
מיותר לציין שחברה שפושטת רגל פוגעת נואשות בדיבידנד ובתשואה הכוללת של הקרן/מדד שהחזיקו אותה.
כמשקיעי דיבידנדים עצמאיים אנחנו לא נרכוש מניות בעלי חובות עתק כלל כך שאנחנו לא חשופים לסיכון הזה בצורה משמעותית.
יתרון שישי – אין צורך באיזון
כשאנחנו מנהלים את תיק מניות הדיבידנד שלנו אנחנו לא מאזנים את התיק ע"י מכירת מניות בכלל אלא ע"י שימוש בכספים חדשים ו/או דיבידנדים עודפים.
מנהלי קרנות ותעודות עוקבות מדדים מחוייבים לאזן את אחזקותיהם ולבצע מכירת נכסים מסיבות שונות כגון:
- שווי השוק של הקרן/תעודה קטן בגלל שהמחזיקים מכרו הרבה אחזקות בה.
- מניה הוצאה מהמדד מסיבה כזו או אחרת (גם בלי לפגוע בדיבידנד).
- שווי מניה מסויימת גדל בצורה לא פרופורציונאלית ולכן הם מחוייבים למכור חלק ממה בשביל לחזור לאיזון.
כל פעולת מכירה שכזו מקטינה את כמות הדיבידנדים שמתקבלים מאותה הקרן/תעודה וגם אם הם ירכשו מניות של חברה אחרת אין שום התחייבות שהדיבידנדים שהחברה האחרת תחלק יהיו גבוהים יותר מהדיבידנדים של החברה שנמכרה.
עקב כך תזרים המזומנים שמתקבל מאחזקת קרן/תעודה שכזו אינו יציב (ראו את היתרון הראשון).
יתרון שביעי – יותר קשה לשרוד משברים
כפי שהראיתי לעיל הקרנות/תעודות שמשקיעות במניות דיבידנד מחזיקות את המניות המסוכנות ביותר מבחינת פגיעה בדיבידנדים ובמקביל לא מחלקות תזרים יציב וידוע מראש.
השילוב של שתי הסיבות הללו מביא את המשקיע למצב שבו במהלך משבר חלק גדול יחסית מהחברות שנמצאות בקרן/תעודה פוגעות בדיבידנד שלהן ומפילות את מחיר הקרן/תעודה בצורה מאוד משמעותית כלפי מטה.
כתוצאה מכך הקרנות/תעודות הללו יספגו גם ירידת ערך הרבה יותר משמעותית במהלך המשבר.
בנוסף לירידה חדה יותר ופגיעה בתזרים המזומנים הקרנות/תעודות הללו לא יספקו את "כדור ההרגעה הפסיכולוגי" שמשקיעים עצמאיים יקבלו.
לעניות דעתי למשקיעים בקרנות/תעודות יהיה הרבה יותר קשה לשכנע את עצמם שההשקעה שלהם מוצלחת ושהעולם באמת לא השתנה בלי שום דבר שאומר להם שהכל בסדר.
יתרון שמיני – עלויות נמוכות יותר
כל הקרנות המנוהלות והתעודות שעוקבות אחרי מדדי מניות (דיבידנדים או לא) גובים דמי ניהול (או עלות אחרת) בנוסף להוצאות התפעול שבאות לידי ביטוי בעמלות על פעולות קניה/מכירה.
העלות הזו שמחושבת כאחוז מסויים משווי האחזקות זו עלות שמשקיע דיבידנדים עצמאי לא צריך לשלם כלל.
יתרון תשיעי – רכישת מניות במחירים זולים יותר
מנהלי הקרנות והמדדים מחוייבים לרכוש מניות שעונות לתנאי הדיבידנדים שלהם ללא תלות במחיר המניה.
עקב כך הם לרוב רוכשים מניות במכפילי רווח גבוהים שמייצגים מחיר גבוה מאוד עבור אותה מניה עצמה.
משקיעי מניות דיבידנד עצמאיים יודעים להסתכל על מכפילי הרווח ולהימנע מתשלום מופרז על מניות (זה עדיין לא אומר שאנחנו נדע לקנות את המניות במחיר הטוב ביותר!).
יתרון עשירי – מיסוי מועדף
מנהלי קרנות ותעודות עוקבות מדד מחוייבים לשלם מס דיבידנדים מחברות אמריקאיות במקור בדיוק כמו משקיעי מניות דיבידנד עצמאיים.
כאשר הקרנות/תעודות מקבלות את הדיבידנד המשקיע שמחזיק את אותה הקרן לא שילם את המס (הוא ירד מהתשואה של הקרן/תעודה) ולכן אינו יכול להשתמש בו בסוף השנה במהלך תיאום מס.
כאן נושא המיסוי מתחיל להיות מורכב ואני מציע להתייעץ עם איש מקצוע!
אם הקרן/תעודה יחלקו את הדיבידנד למשקיע אז המשקיע ימוסה פעם נוספת על אותו הדיבידנד כי מס הכנסה לא יודע שהדיבידנד שהקרן קיבלה כבר עבר מיסוי במקור ולכן מתייחס אל הדיבידנד שהמשקיע קיבל כהכנסה שמצריכה מיסוי.
אם לעומת זאת הקרן/תעודה לא חילקו את הדיבידנד למשקיע אלא צברו אותו לערכן אז הן למעשה הגדילו את שווי הקרן/תעודה לפי שווי הדיבידנד.
כאשר המשקיע ימכור יחידות של הקרן/תעודה בשביל לממש רווחים (או לשלם חשבונות – הרי הדיבידנד לא יציב כלל) אז מס הכנסה יתייחס לגדילת הערך הזו כרווח הון שוב תוך התעלמות מהעובדה שגדילת ההון הזו נבעה מדיבידנד שמוסה במקור!
כתוצאה מכך משקיעי דיבידנדים עצמאיים יהנו ממיסוי נמוך יותר מעמיתיהם מקיעי הקרנות/תעודות שעוקבות אחרי מניות דיבידנד.
לסיכום
קרנות מנוהלות ותעודות שעוקבות אחרי מדדים של מניות דיבידנד אינם עונים למטרה הבסיסית של תזרים מזומנים יציב וקבוע ובמקביל מגדילות את הסיכון והעלות של תיק ההשקעות.
אני לא רואה שום סיבה מוצדקת לשלם יותר, להסתכן יותר ולא להשיג את המטרה רק בשביל שמישהו אחר ינהל את הכסף בשבילנו.
נ.ב.
אני מבקש לא להתחיל דיון על נושא המיסוי.
אני לא איש מקצוע בנושא ואני לא רוצה שדיון בנושא יטעה אנשים אחרים, תודה.
תגובות אחרונות